שנתיים.
מחר ימלאו שנתיים לאותו יום נורא שבו כפיר הלך מאיתנו.
הזמן עובר כל כך מהר.. אני זוכרת את הרגע שהודיעו לנו על זה בכיתה.
הגעתי לבית ספר ולא היה לי כח לשיעור תיאטרון עיוני..אבל ברגע שנכנסתי, אמרו לנו להכנס לכיתות האם, בלי הסברים.
הגיעה לכיתה שלנו איזו מורה מחליפה, ואמרה לנו "היום ב 6 בבוקר מצאו את כפיר בנאי תלוי בחדר שלו".
זה היה לפני שנתיים.
אני זוכרת את ההלוויה, כל כך הרבה אנשים אהבו אותו.. זה היה יום קר מאוד וירד גשם כל היום.
בזמן ההלוויה כל השמים היו מכוסים בעננים, אבל פתאום, נפתח מין פתח בין העננים וקרני אור חדרו דרכם והאירו ישר על בית הקברות. זה היה מדהים. כאילו כפיר אומר לכולנו 'אני בסדר, וטוב לי עכשיו'.
היום היתה האזכרה.
אבא שלו דיבר על כמה שהוא חסר לו..זה היה כל כך קשה.. נשברתי. לא יכולתי להחזיק את הדמעות יותר. מאז ועד עכשיו אני בוכה..
בזמן האזכרה שמו את השיר המדהים הזה..:
רצית לעוף, רצית כבר הלאה
עם חצי חיוך עלית למעלה
מיליון כוכבים בשמים
תופסים את הצבע שלך בעיניים
תן רק עוד שניה אחת לומר לך שלום
רצית לעוף, הלכת רחוק מדי
בתוך הטרוף אין מי שישמור עלי
מיליון כוכבים בשמיים
תופסים את הצבע שלך בעיניים
רציתי שניה אחת לומר לך שלום
אני רציתי לשיר
אתה הרמת גיטרה
מלאך מנגן לי עכשיו
אז איתך אני שרה
מיליון כוכבים בשמים
תופסים את הצבע שלך בעיניים
רציתי לשיר איתך לומר לך שלום
רציתי שניה אחת לומר לך שלום
תן רק עוד שניה אחת לומר לך שלום
כפיר, אני מאמינה שלמרות שהלכת מאיתנו, אתה עדיין כאן, שומר עלינו תמיד. מלאך אמיתי.
כולם כאן כל כך מתגעגעים אלייך כפיר, אבל אתה יודע את זה. אתה הרי תמיד איתנו.
תשמור על כולם, ובעיקר על זיו ושיר... זיו לא מראה את זה..ראית שהוא לא בוכה..אבל אתה יודע כמה קשה לו.
הלוואי שהיינו יכולים להיפרד..
תמיד אזכור אותך כפיר. תמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
