just a littel bit..
. |
| 1/2009
יופי.
"כולם מסתכלים לכיוון ירושלים. נוצרים ומוסלמים ויהודים ומה שהם רואים זה חבורה של קורבנות שנלחמים בציפורניים ובשיניים במקום להנות מחלב ודבש"
הבהרה קטנה: אני מגדירה עצמי כאתאיסטית.
זה זמן מה שאני רוצה לכתוב על מה שהרגשתי בירושלים.
תמיד בכניסה אני נושמת עמוק
ומרגישה שהגעתי הביתה,
אני לא ירושלמית ומעולם לא גרתי שם.
למדתי אותה בשבוע ההוא שהיה,
רגשות חזקים מאד היו.
ואפילו דמעות.
חילקו אותה, החזירה אותה, רצחו בה, נלחמו בה, כבשו אותה. כל כך הרבה כעס ושנאה. והיא- לא יודעת איך, שרדה.
יופיה כל פעם מהמם אותי מחדש.
הגבעות הירוקות, הסמטאות הקסומות, המיסתורין והתמימות.
כל כך
הרבה
יופי.
מינון גבוה מידיי ליום יכול לשתק אותי.
מה רוצים ממנה
ולמה לא נותנים לה קצת שקט.
ודת.
למה השנאה?
שהרי איסלם דת כזאת מופלאה..
מוחמד הזה, בחור לעיניין.
ידעתם שבגיל 22 מוחמד כבר הספיק לטייל ברוב העולם?
היה בחור סקרן, חשב מחוץ למסגרת. בגיל כזה צעיר טייל וחקר, ובחזרתו- הביא רעיונות נפלאים כמו אמונה באל אחד- כל בני האדם שווים.
בנוסף לכל זה, עוד הצליח להביא את כל הרעיונות והערכים לבני עמו, מקובעים מאד בתקופה.
המלחמות הגדולות בהסטוריה היו בשם אלוהים, מסע הצלב, כיבושי האיסלם. ואפילו ליהודים היה חלק דיי נכבד בחגיגת ההרג הזו, כבוש הארץ, כאשר כל העמים מסביבינו הושמדו. נשים, גברים וטף.
עד היום אנו נלחמים באזורינו בגלל הדת. מדוע כעם נבחר לא היה לנו שקט ונחת מעולם? תמיד הושמדנו, גורשנו ונרדפנו. איזה סוג של בחירה זאת?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
