לאחרונה נתקפתי בתסמונת שיער. הייתי צריכה להפוך אותו למשהו קצת יותר נעים לעין. או למברשת. זה לא מצחיק, באמת- כל המסרקים שלי נשברו. איבדתי את המחליק שיער מה שאומר שאני לא אראה כמו בנאדם יותר לעולם ובכל פעם שאעבור ליד מראה/זכוכית/מים/המוח של המורה לספורט/כל דבר שקוף אחר שניתן לראות עליו השתקפות, אני אזכר בכמה שאני שחורה.
כדי להקל על הגזירה, הוחלט פה אחד (לפחות זה יש לי כמו לשאר האנשים) שמעיפים את השחור ויהי מה.
אחרי ההחלטה, כמובן, הגיעה סדרה של טעויות-
א-ההחלטה לצבוע למשהו בהיר יותר
ב-ההחלטה לצבוע.
אחרי התייעצות קלה עם יועצת הצבע של הסופר פארם, לקחתי שני צבעים שמבהירים את השיער ב3-4 דרגות.
הבעייה היא שהצבע הזה נקלט רק בשורשים-עובדה שהיועצת שכחה לציין בפניי כנראה.
אני לא ארחיב במילים, רק אגיד שעל זה נאמר- שמע ישראבלוג!.
התכנון הוא לצבוע שוב, לפני הערב סטודיו. ואת הצבע דווקא אני ממש אוהבת.
ואם כבר ערב סטודיו, אז זה יוצא בשלהי פברואר, מתי שכבר לא כ"כ קר כדי לעשות רגליים ועם זאת לא מספיק חם כדי באמת לשקול את האפשרות הזאת. אבל מבגלל שאני ילדה אמיצה שאין כמותה, לא עמדתי בנדר שנדרתי לפני כמה פוסטים, ומיד הסתערתי על השעווה. כרגע הרגליים שלי כ"כ חלקות שנמלים עושות עליהן סקי. *מנגבת דמעת גאווה*. עכשיו אני מוכנה לחזרת תלבושות ביום שישי. כל מה שנשאר לעשות הוא ללמוד את הריקוד- אבל זה החלק הפחות חשוב. (בבקשה שנעמה לא קוראת פה).
הבגרויות בספרות/חיבור כבר מאחוריי ואיתן גם העטים שלי. נשבעת לכם. השתמשתי ב3 עטים בבגרות בספרות! 3! אני רוצה לראות אני לא מוציאה יותר מ80. נגמרו לי הידיים. אחת מהכתיבה ואחת כי אכלתי מהעצבים. אבל לא נורא, אני אסלח להם על זה. מתישהו.
ה10 הקודות בונוס שמוסיפים בגלל המלחמה יוכלו לממן לי יד תותבת.
נכון לעכשיו החלום הכי גדול שלי (אחרי תיקון השיער, כמובן. מה יעלה על בעייה בסדר גודל שכזה?!) זה להפוך לטייסת בצה"ל. הייתי בכנס הסברה וזה פשוט הדבר הכי טוב שיכלתי לשמוע...אפרת מדברת בטלפון ממש בכיסא שלידי. לא, סתם. זה באמת נשמע כמו הדבר הכי שווה בעולם, אז אני מקווה מאוד ששאלון המוטיבציה שלי נקלט. ממש בא לי לחתוך עננים. ואם כבר לחתוך-
תזכרו תמיד- חברה זה לא קיר. אפשר לדקור אותה.
תאמינו לי, זה עובד.
לילה מפוצץ קפאין לכולם!
יול. שקופצת ראש היישר לתוך ריצפת הסטודיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
