היי לכם.

אני חייבת פשוט להוציא המון מחשבות שרצות לי בראש.

אובדן המחשבה

בשנייה הדף המלא כתובות וכתמים מתנקה.

בשנייה זורקים לפח,וניגמר.

תמונות שמחות מילדות מרוחקת

בין דפי ההיסטוריה שאותם לא זוכרת.

אנשים טובים ועיניים זועקות תקווה

ארץ מולדת,ארץ אהובה.

אני לא זוכרת את אותן התמונות

שהיינו משפחה אחת גדולה

עם המון אהבה.

זה נירא לי רחוק ובלתי אפשרי למימוש

התמונות הן כמו חלום לי כמו בריחה מהמציאות.

ובכל זאת בין מרחבי הזמן שעבר

אינני זוכרת דבר.

הייתי טהורה בלי כל רע

אני רוצה לחזור להיות ילדה.

אלבום תמונות ישן

והרבה מסתורין

איך ננתי לכל היופי סביבי להעלם לנצחים.

אלבום תמונות ישן

שלא נגעתי בו שנים

פרצופים מוכרים

שכבר לא בחיים.

[תקף אותי רגע של שיעמום אז היסתכלתי באלבום תמונות שלי והופתעתי לגלות שאני לא זוכרת אף אחד מאותם רגעים שניראו כ"כ מאושרים.]