אנחנו הילדים של לימור

שנת אלפיים - ושלוש

ורונית המנכ"לית הראשונה שבפסח

שותה רק תירוש

חשבתי על זה שעידן לימור לבנת כשרת החינוך נגמר, ומי שיבוא אחרינו כבר ייאלץ להתמודד עם שרת חינוך חדשה, שאי אפשר לרדת על התסרוקת שלה בכל פעם שמשרד החינוך מתסכל. אח, היו זמנים...

(מה שכן, משרד החינוך ימשיך לתסכל כמיטב המסורת, ד'אטס פור שור)

הבטחתם בגרות...

תודות לנויה, גם אני קיבלתי שרביט*, ועכשיו אני מרגישה מקובלת וגזעית ובחבר'ה ויופי טופי.

נתחילה?

1.        הוידוי החושפני - מעולם לא שתיתי אלכוהול, עישנתי סיגריות, עישנתי נרגילה, עישנתי סמים, הסנפתי סמים, הזרקתי סמים, קעקעתי את גופי, עשיתי פירסינג, עשיתי חורים באוזניים או עשיתי סקס. ולא נראה לי ש(רוב) הדברים שציינתי כאן הולכים להשתנות.

2.      זכרון הילדות - כשהייתי קטנה שנאתי מיץ תפוזים. מאז זה השתנה קצת, אבל אני עדיין לא ממש אוהבת. שנאתי גם את כל סוגי הגבינות והיוגורטים למיניהם, וזה עדיין ככה, לגבי רובם. עוד דבר ששנאתי זה את להקת היי פייב, ממש תיעבתי אותם, וזה אחד הדברים שאני שמחה עליהם עד היום. מצד שני, אהבתי את הבקסטריט בויז.

3.        ההרגל המגונה - אני חיה על המיטה. עושה שיעורים. אוכלת. כל שאר הדברים שאני עושה בחיים. (שקט, אל תגלו לאף אחד). ואני גם כוססת ציפורניים, לפעמים.

4.        ובקטגוריית כתמי לידה וכאלה - יש לי כמה נמשים כמעט בלתי נראים על כף הרגל, ממש איפה שהיא מתחברת עם השוק. (נכון מלהיב?)

ועכשיו … (טאטאטאטא)… להעברת השרביט. זה עסק נורא מבלבל, פשוט כי אני לא בדיוק יודעת מי מכם קיבל כבר שרביט, ומי עדיין לא… אבל החוקים מחייבים, ולכן –

דלעת, חתולה, ורוקסנה

תהנו.

שבת שלום, פיפול!

בו.

* החוקים, בקצרה: 3 דברים שלא ידעתם עליי, ו-3 אנשים שאליהם מועבר השרביט הלאה. זה הכל :]