הם מאוהבים ואינם ממשים את אהבתם.
מילה אחת לא מחליפים.
מבטם נפגשים בלילות החשוכים.
כאב יוצא מעיינה,והוא שומר את כאבו בליבו.
הוא חודר אלייה במבטו שגולש לכל גופה ומרעיד את איברייה.
היא שולחת אליו חיוך שעוטף אותו בקסמייה.
והם עדיין אינם מדברים מפני שהם אילמים.
בלילה ההוא החשוך,האפלילי מטיילת היא לבדה בכיכר הפניתי ומחפשת לעצמה חיים..
מגיע הוא לכיכר ורואה אותה משוטטת לבדה,פוחדת...מייבבת..ומטירה על הריצפה העלובה והמלוכלכת ים מלא בדמעות מעינייה הסגולות והמדהימות..
והוא רוצה לחבק אותה ולהחזיק אותה חזק בזרעותיו ולשמור אותה מכל מה שטמון לה.
אך הוא לא יודע איך לגשת אלייה ולומר לה במשפט אחד שהוא אוהב אותה בעצם אהב אותה תמיד.אבל,מבטו נתן לה להרגיש שהוא אוהב אותה.
הוא ניגש אלייה באותו לילה מביט בה ובוכה יחד איתה.
מחבק אותה חיבוק שמלא באהבה רבה,והיא לא מאמינה שהיא בזרועותיו צמודה אליו ומרגישה אותו. לרגע הזה היא חיכתה שנים.
שפתיו נוגועות בשפתייה,מתנשקים נשיקה ארוכה,עדינה מלאה באהבה ובדמעות.
סוף סוף אהבתם התממשה כמו שהם רצו.אך לה לא נותר זמן לחיות בגלל מחלתה הקשה.
ואם הוא ידע שהיא חולה? הוא ימות יחד איתה.
ובנתיים אהבתם פורחת ומרחפת באוויר,הם פשוט כמו זוג יונים,מרגישים בעננים באהבתם היפה.
לילה אחד הוא מגיע למקום שלהם הפרטי לכיכר הפניתי מחכה לה...
שעה ועוד שעה ועוד שעתיים....והיא איננה..
בדרכו לביתה לבדוק אם הינה שם ומוצא אותה שוכבת על הריצפה עירומה מדממת בדם..
ליבו כבד,הוא מרגיש שחרב עליו עולמו כי אהובתו כבר איננה והוא רוצה להיות יחד איתה.
הוא שותה עשרות כדורים מפשיט את בגדיו ושוכב לצידה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: