שקר החן

כמה זמן לא כתבתי כאן.

קרוב לשנה או אולי יותר. האמת שלא ממש היה צורך.. לא היה זמן. לא היה זמן לעצור וחשוב.
כמה טובה היא השגרה שאליה נכנסים.. יש בה משהו שמאד מרגיע. שגרה היא החברה שלי.
סוג של נחמה.

אני עובד המון שעות ולמזלי השביתה באוניברסיטה נתנה לי קצת זמן ומרווח להתמקד בעבודה.
כדי לשבור שגרה אני יוצא המון, לכל מקום שרק אפשר.
יום שני, חמישי, שישי, שבת... מתי שרק אפשר לנקות את הראש.

הפסקתי לרדוף אחרי הבחורות, הפסיק להציק לי הלבד. הן ניגשות לבד, נצמדות, מבקשות אש, מנשקות על הצוואר..הבנתי שהפטיש שלי הוא הבנות שניגשות ומתחילות.
והן מתחילות. זה כבר לא הגיל שבו מתלהבים מכל דבר קטן וכל זיון נראה כמו הישג. איכשהו תמיד זה קורה על הדייט הראשון או השני.. סוג של שתיקה והסכמה - לרוץ מהר לפני שייגמר. למה לחכות כמה חודשים רק כדי לגלות שהיא על הפנים במיטה? גם לבנות לא בא לבזבז את הזמן על הדברים האלה..

פיק אפים הפכו להיות הספורט הלאומי אצלי. נכנס מתודלק, או אחרי איזה ג'וינט חשיש קטן..והכל נראה אחרת.. כשמחייכים לכולם אז כולם מחייכים חזרה .. ובעיקר מחייכות.

נואשתי מהתואר שלי, לא ממש רואה טעם להמשיך - אבל מבין שחייבים לסיים עם הדבר הזה אחת ולתמיד. המלצה לי אליכם חבריי - תבחרו טוב טוב מה אתם הולכים ללמוד. לא כמוני.
בדיעבד הייתי בוחר במנהל עסקים - תואר שאני מרגיש מאד בחסרונו בעיקר בעבודה שלי. כבר שנה אני עובד במקום העבודה שלי.. חסכתי סכום יפה מאד, שמעולם לא חלמתי שיהיה לי בגיל 25. אז לאט לאט אפשר יהיה לבנות משהו עם הכסף.. יותר ויותר אני מבין שכסף הוא אמצעי חשוב בדרך להגשמת המטרות שלי בחיים.. בעבר הוא היה המטרה. התבגרתי, כנראה.

זהו להפעם. זה לא אותו זאב מלפני שנתיים שלוש, משהו השתנה בי בלי ספק. עולם מוזר..
דפדפתי אחורה ולא ממש האמנתי ממה התרגשתי אז.. היום הכל נראה כל כך קטן ולא משמעותי.




מה עם ליהיא? תדעו בפעם הבאה..