שבוע של טרוף, אני די בונה שהוא יחלוף מהר מאד.
סוף חודש בפתח - שבוע אחרון באקדמיה וכבר מבחנים.
קצת עצוב להודות אבל אני תרוץ עלוב לסטודנט. אני אולי הסטודנט הזרקן ביותר שקיים - טורח להגיע רק אם אני ממש חייב.. והציונים בהתאם.
אם הייתי משקיע בלימודים כמו שאני משקיע בעבודה החדשה - מזמן הייתי מצטיין רקטור או משהו..
אבל מספיק על לימודים. זה לא מעניין כ"כ בשלב הזה.
היום היה לי יום עמוס בחוויות:
בצהרי היום נכנסתי לאיזה בית קפה, ליד העבודה, כדי לטרוף איזה סנדוויץ ולשתות משהו לפני שאני נכנס למשמרת ערב. הגעתי כשעתיים לפני תחילת העבודה וניצלתי את הזמן כדי לשמוע איזו מתנדבת מורעלת של גרין פיס חופרת לי שעה על למה חשוב למחזר נייר, וכמה יערות באמאזונס נכרתים כל דקה כדי שנוכל לנגב את התחת בטישו תלת שכוותי.
ממש מרתק עד כאן.
היא כמעט ושכנעה אותי לתרום לה כסף, אבל ברגע האחרון ממש נמלטתי מזה.
זה לא שיש לי משהו נגד גרינפיס, פשוט עצם הרעיון שלא ניתן יהיה לנגב את התחת כמו מלך - אם החבר'ה האלה ישתלטו על העניינים, הוריד מההתלהבות שלי.
כמובן שאני ציני ואני תומך נלהב בקופי המאוריציוס המסכנים באיי הבורה בורה..
העבודה זרמה חלק. היה נורא משעמם וניסיתי לשדר רצינות כל הערב.
ברקע "גלגלצ", שמשום מה נוטים לשדר המון המון מזרחית לאחרונה. עופרי גופר - תתעורר!! מה קרה לך חביבי? ככה עורכים?
כמובן שאני ציני ואני תומך נלהב בסטאלוס ואורן חן המסכנים מיוון..
ליהיא עדיין בדיסטנס. אני מוריד הילוך בהתלהבות. לא נורא. הקיץ רק התחיל ויש מספיק (כך אני מקווה לפחות).
האם אני עד כדי כך שקוף? תשפטו אתם:
- "יש לך חברה?" - שאלה אותי העובדת הכי מקסימה שלי עם השיער הורוד בסוף המשמרת.
הלב החסיר פעימה לשניה.."האמת שלא"..
- "טוב אז אני מסדרת לך מישהי, מקווה שלא תתנגד"
רק אם היא בול כמוך, חשבתי.
- "בכיף, למה לא"
- "יפה שאתה ככה מתייחס לזה" היא הוסיפה בחיוך.
- "אני תמיד שמח להכיר אנשים חדשים. הבנתי גם שזה מוקד כזה שכולם מתחתנים בו בסופו של דבר"- אחרת איך אפשר להסביר 4 חתונות בחודש וחצי?
- "כן, בסוף עוד תעברו לגור ביחד.. ואתה לא מפחד מזה?" היא שאלה עם נימה סקרנית.
האמת שלשם שינוי אני יכול להודות שזוגיות זה הדבר שהכי פחות מפחיד אותי.
התבגרתי קצת.. או שהילד שבי מתחיל לגסוס.
עיינתי ב"מלך החומוס ומלכת האמבטיה" השבוע.. - פאק, איך אפשר לחיות חיים עם אותן המחשבות? זו הרגשה מוזרה, כאילו אני חי ועובר את כל השלבים באבולוציה של החשיבה - שלבים שעברו כל בני ה 20 לפניי ועוד יעברו אחריי.
יש שם קטע יפה של א. הייטנר - בו הוא מתאר את האפרוריות שאליה אנו נסחפים עם השנים.. וכבר אין שחור ולבן במרוצת השנים.
עצוב ונכון.. לאן זה נעלם?..
טוב, חפרתי מספיק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
