Touch the sky

תמיד בחורף חוזרת אלי אותה המחשבה

המחשבה על לצאת אל המבול, בבגדים קצרים ודקים, ולהרטב.

לשכב על הדשא, על המדרכה, על הכביש, ולהרטב, להרטב כל כך, עד שכלום כבר לא ישנה. להרטב עד שאני לא ארגיש כלום חוץ מהרטיבות.

ושיהיה לי קר.

כל כך כל כך קר שאני אהפוך לחסרת רגש, קפואה בזמן, קפואה ורטובה.

להרגיש את הטיפות הקרות נופלות על פני, ידי, רגלי ושוטפות את כולי בקפור שביום רגיל היה בלתי נסבל, אבל דווק4א עכשיו, דווקא פה הוא הכי טוב שבעולם, והוא מעמעם כל מחשבה שאי פעם חשבתי.

שעות הייתי יכולה להיות ככה, בלי להרגיש את הזמן חולף על פני.

אבל לא.