שושנת העמקים

שלשום השתתפתי בחתונה של בת אחותי. היא היתה כלה מדהימה. שניהם זוג חמוד מאוד.

 החתונה היתה שמחה, האחים שלה רקדו לפניה. היה נעים מאוד לפגוש את המשפחה, גם אלה מהם שאנחנו לא פוגשים לעתים קרובות. וגם היתה אפשרות נוחה לדבר, כי התזמורת נגנה רק בזמן הריקודים, ולא בזמן האוכל, וגם בזמן הריקודים. 

 זאת היתה תזמורת מאוד עדינה ויפה, כמה נגנים/יות שניכר עליהם שהם אוהבים מוזיקה, ואוהבים לנגן בכלים שלהם.

 אנחנו מאחלים להם הרבה הרבה אושר. התרגשתי מאוד מאוד, עד כדי בכי...

היום אחותי סיפרה לי סיפור מרגש: מכיוון שמאמינים שיש כוח מיוחד לתפילת כלה לפני חופתה (חתן וכלה - כאילו נולדים מחדש, ה' מוחל להם על כל עוונותיהם) נהוג לתת לה שמות של אנשים חולים להתפלל למענם (בחתונה שלי אמרו לי להזכר בכל בנות משפחתי וחברותי הרווקות עדיין ולהתפלל עבורן, זה עזר לחלק מהן).

 היא  נתנה לה רשימה, ובתוך הרשימה היה שם של בחורה שעמדה לעבור ניתוח להסרת גידול במוח באותו יום.

 למחרת אחותי שאלה על מצב הבחורה, ואמרה למשפחה שבתה התפללה עבורה. אמרו לה שהניתוח עבר בשלום, ושהגידול הרבה יותר קטן ממה שחשבו, סיכויי ההחלמה טובים, ושהניתוח - שהיה צריך להערך אחר הצהרים - נדחה לשעות הערב, והם לא ידעו למה הוא מתעכב.

התברר שהרדימו את החולה חמש דקות אחרי שאחייניתי התפללה עבורה, והניתוח נערך בדיוק בשעה שנערכה החופה! (גם לפני החופה היו אנשים שהתפלאו למה החופה מתעכבת...). מאחלת לחולה החלמה מהירה, מקווה שהמצב ימשיך להשתפר!

יש אנשים שמתפלאים עלינו הדתיים (בייחוד) למה אנחנו שמים דגש כל כך חזק על חתונות, לפעמים על חשבון מימוש עצמי, "הטיול הגדול" וכו' וכו'?

טוב - יש דברים ברורים: הרי כל אחד רוצה לאהוב ולהיות אהוב, להגיע למצב של חיים עם "תאום/תאומת נפש", ואם כבר מוצאים - חבל על זמן ההמתנה! אבל יש עוד נושא, שבעידן שלנו האידיבידואליסטי פחות חושבים עליו: הזוג החדש בונה את הדור הבא! החברה שלנו מורכבת מתאים משפחתיים, ואופן הבנייה של כל תא הוא שישפיע על דמותה של החברה בדור הבא.

 אם נגדל ילדים אהובים, טובים, חכמים, אוהבי אלוקים ואדם, זאת תהיה דמותה של החברה שלנו. אבל אם בחיים שלנו נדגיש את התחרותיות, שבה כל אחד חושב איך להשיג את חברו, וכל אחד חרד שמא יגרע פסיק מזכויותיו, תיווצר - גם בדורנו וגם בדור הבא - חברה שבה אחד טורף את השני, וזאת חברה שלא ראוי לחיות בה!

 בחיים בזוגיות (טובה) יש הזדמנות לפיתוח התכונות הטובות של הנפש, ע"י כך שמקבלים משוב מבן/בת הזוג. זה דורש הרבה תחכום והתפתחות, והמטרה לא פחות טובה מאשר "להיות מנכ"לית של חברה כלשהי", "לפרוץ את תקרת הזכוכית" וכו'.

בעצם לסוג המשפחה שבונים יש - לטווח רחוק - הרבה יותר השפעה על החברה מאשר לסוגים שונים של עבודות שאנשים מרגישים בהם חשובים וממומשים. גם למי שמתלונן על החברה הגרועה שאנחנו חיים בה, יש לכל אחד הזדמנות להתחיל בקטן, בעצמו, בבית שלו, כדי ליצור חברה טובה יותר.

 למרות הקשיים, אני מכירה הרבה זוגות צעירים שהצליחו גם במימוש העצמי שלהם במובן הרגיל, וגם יצאו ביחד "לטיול הגדול", ובעצם לא הפסידו שום דבר!

כל ההורים שמחים כשהילדים שלהם מתחתנים, זה מראה על מעבר שלב בהתפתחות החיים, ואחר כך אנחנו ממש בעננים כשנולדים נכדים. אני רואה את התפקיד שלנו, בתור סבים וסבתות, לתת את התמיכה הנוספת להורים הצעירים, לשמש כרשת ביטחון, להעניק חכמת חיים (כשמבקשים מאתנו!) שלווה אם יש (כשיש לנו! - לא תמיד יש לנו) ובכלל, להכיר בזה שההורים הצעירים ממלאים תפקיד קשה, ומישהו צריך לעזור להם.

וכמובן - בסוף היום אנחנו סוגרים את הדלת, והולכים לנוח בבית שלנו, והצעירים צריכים להתמודד - כל הכבוד להם!

אני מאחלת לכל מי שעדיין לבד, ורוצה למצוא את "החצי השני", שאכן ימצא/תמצא ויצליחו לבנות ביחד בית של אושר.