שושנת העמקים

בפוסט הזה כבר כתבתי על הספר. הפוסט הזה מיועד רק למי שכבר קרא/ה. קיוויתי שיתעורר דיון בעקבות מה שכתבתי, אבל זה לא קרה, לכן אני פותחת שוב את הדיון.

מעבר לביקורת שכתבתי על הספר, יש בו גם קטעים מרגשים מאוד. למשל - הקטע שבו היא מתארת את חג הפורים בישיבה, ואת הדרך שבה בחורי הישיבה והרבנים השיכורים מגלים את מה שמתרחש בנפשם: מתגלות נשמות עדינות שמתגעגעות לגאולה, למשיח, למקדש, וזה משהו אמיתי כי הוא יוצא מהלב של שיכורים במצב שבו העכבות נושרות. יש גם בסצנה הזאת רמז (בדיעבד) לסיבה שבגללה האהוב של שלומציון נפרד ממנה, אם כי היא לא קלטה אותה בזמן אמת.

התגליות שהיא מגלה בסוף הספר הן המרגשות ביותר (והמעציבות): אחרי שהיא חייתה עשרים שנה בהרגשה שהיא לא היתה מספיק צדיקה בשביל יאיר אהובה, מתברר לה שהוא עזב אותה בגלל שהוא חשב שהיא יותר מדי נשגבה בשבילו ושהוא לא יוכל לעמוד בציפיות שלה... אחרי שהיא חשבה שהוא כנראה לא אהב אותה, מתברר שהוא לא הפסיק לאהוב אותה, ושהוא חשב שהיא לא אוהבת אותו! למעשה, כל חייו הוא "התפרנס" מן ההון הרוחני שרכש כשהוא היה החבר שלה! ואשתו לאה - שהיא העריכה אותה כבחורה טובה וטהורה, מסוג הטהרה שהיא רק יכלה לחלום עליה - התברר שלאה קנאה בשלומציון וחשבה שהיא כל כך נשגבה שאי אפשר להגיע לדרגה שלה, ושבעצם היא רצתה את יאיר רק כדי להדבק מהנשגבות של שלומציון! איזו החמצה!

ובסוף יוצא ששלומציון שהתאמצה להיות נשגבה כדי להיות ראויה ליאיר - בעצם גרמה ליאיר להיות נשגב כדי להיות ראוי לה! איזו השפעה הדדית של שני בני אדם, והאם הקשר ביניהם היה יכול להצליח? האם כל הנשגבות הזו היתה אמיתית להם? אילו היו מתחתנים האם האשליות שלהם זה על זו היו מתנפצות? מי היתה אמיתית יותר: שלומציון הדתית המאמינה והאידאליסטית, או שלומציון האמנית המורדת, שמנסה להמריד את שכנתה החרדית אסתר'קה (למשל)?

כל אלה שאלות מעוררות מחשבה, שבגללן היה כדאי לקרוא את הספר!

מי שקרא/ה את הספר מוזמן/נת להגיב כאן.