שושנת העמקים

אני אוהבת ספרים והם נחוצים לי כמו אוויר לנשימה.

בילדותי קניית ספרים היתה חגיגה, והשיא היה בשבוע הספר העברי. היינו מצטיידים בכמה סלי שוק, והולכים לדוכנים, שם היינו מחפשים בין הספרים, מעיינים בהם קצת וממלאים את הסלים (ונשארים "וחצי תאוותנו בידנו"). אחר כך היו לנו חודשים של תענוג משפחתי, בהם היינו קוראים בספרים ואחר כך משוחחים עליהם ליד השולחן.

ההורים שלי עד היום קונים כל ספר שמעניין אותם לקרוא, ויש להם בית קסום מלא כונניות ספרים מהרצפה עד התקרה (בגובה כארבעה מטרים). הספרים הם בתחומים מאוד מגוונים: תנ"ך, תלמוד, מחשבת ישראל, פילוסופיה כללית, ארכאולוגיה, היסטוריה, אמנות, מוזיקה, ספרות עברית וכללית, ספרי בלשים  (ועוד הרבה) - הכל מכל כל! פעם אמרתי להם שאני לא צריכה לנסוע לחופשה, מספיק לי לבוא ולקרוא אצלם. (החוויה לא כמו בספרייה רגילה, כי שם אני גם מוקפת בתמונות ובחפצי אמנות, ואם נמאס לי לשבת בבית אני יכולה לצאת למרפסת שהיא גן פורח).

אמנם לא ממש עשיתי את זה, אבל אני משתעשעת ברעיון.

כמו שאתם מתארים לעצמכם, התפוח לא נפל רחוק מהעץ, וגם אני אוספת ספרים. יש לנו בבית כונניות ספרים בכל חדר, ויש לנו ספרים מכל מיני תקופות בחיינו. כשאני רואה ספר חדש שמעניין אותי לקרוא, אני מתמלאת חשק בלתי נשלט לקנות אותו ולקרוא בו כאן ועכשיו ומיד - אבל הפרדוקס הוא שעדיין לא קראתי את כל הספרים שקניתי מתוך כוונה אמיתית לקראם! חוץ מזה, כשאני נתקלת בעבודה בספר חדש מעניין - אם אני יכולה לשאול אותו, אני עושה זאת, כך שיש בבית תחרות מתמדת בין הספרים - איזה מהם אקרא קודם (כמובן - בסוף הזוכה הוא הספר מהספרייה, כי צריך להחזיר אותו!). לפעמים אני גם מקבלת במתנה מהורי את הספרים הכפולים שלהם - אותם קנו בלי לזכור שהם כבר שוכנים אחר כבוד בביתם...

בבית שלנו יש הרבה פחות מקום מאשר בבית הורי, ואנג'לו שלי זקוק להרבה יותר שטח פנוי על הקירות, כדי לא להחנק - וזאת אף על פי שגם הוא אוהב לקרוא וגם שואל ספרים בספרייה (אחרת), כך שאני לא יכולה להשתולל כרצוני. וכאן בא לעזרתי רעיון ה"דילול" (weeding) של הספרים. זה מושג בספרנות שמדבר על הוצאת ספרים לא שימושיים מהספרייה, כדי לפנות מקום לספרים חדשים. כשלמדתי על המושג, חשבתי שזה חילול הקודש, אבל עכשיו אני כבר מבינה אותו על בשרי (אם אנחנו לא רוצים שהספרים יגרשו אותנו מהבית, ואם אנחנו רוצים לקרוא ספרים חדשים - אין מנוס). אני כבר נתתי כל מיני ספרים ישנים שהפסיקו לעניין אותי, או שקראתי אותם כבר הרבה פעמים, או שקניתי ואחרי שקראתי - לא אהבתי אותם - וראה זה פלא, העניין די מצא חן בעיני, זה נותן הרגשה של התחדשות, של דינמיות, זה מאפשר לי לבדוק את עצמי מה מעניין אותי ומה לא, וזה טוב. ויחד עם זה - נמשיך להחזיק כונניות עמוסות בספרים בכל חדר ולקרוא ולקרוא ולקרוא - איזה כיף!

כמובן - בדרך כלל אני עושה סדר כזה לקראת פסח - או אם יש לי תוכניות רכש... ונכון שזה לא כל כך קשור לחמץ, אבל הייתי מוכרחה לבדוק איזה ספרי ילדים יש לנו בבית, כדי שיהיה לי מה להביא לנכדים כדי לספר להם סיפורים בחג.