שושנת העמקים

אנחנו בבית. השיפוצים מוצלחים. יש לנו מטבח יפהפה והרבה יותר יעיל. ריצוף חדש, אמבטיה חדשה... פינת נטילת ידיים שלא היתה, תענוג.

החוויות הראשונות בבית היו: משבר! איך אפשר לתאר את זה? אנג'לו שלי פתאום לא הרגיש טוב עם הריצוף (שבחרנו אחרי הרבה מחשבה). אני - ראיתי קודם כל את מה שלא שיפצנו: למשל: למה לא ריצפנו את כל הבית, למה? (כמובן - מפני שאילו היינו עושים זאת היינו צריכים להעביר את כל הרהיטים למקום אחר, לפרק ארונות קיר, לארוז את כל הבית, וקרוב לוודאי שהיינו יוצאים מדעתנו!), למה לא צבענו את הדלתות? (בשירותים ובאמבטיה כבר אי אפשר לעשות זאת בלי לפרק את הדלתות). אחרי זמן מה, אנג'לו התרגל לריצוף, ואני כבר לא רואה את מה שלא עשינו (בעצם אין לזה סוף, יכולנו לבנות את כל הבית מחדש. לרוע המזל - יש לנו שכנים שהוסיפו חדרים ומרפסות ותוך כדי כך אכן בנו את כל הבית מחדש, אבל אנחנו לא בראש הזה). סך הכל אני באמת מרוצה ממה שעשינו, ויכול להיות שנעשה בעתיד עוד כמה דברים קטנים, תיקונים נחוצים וזהו.

בכל אופן סך הכל אנחנו מרוצים.

טיפ אחד: אם אתם לא רוצים "ללקק" כל הזמן את רצפת המטבח, אל תעשו רצפת גרניט פורצלן! זה מה שאנחנו עשינו, וכולם המליצו על זה (כי קל לנקות) ואמרו שכדאי לקחת ריצוף מט כי הוא לא כל כך מתלכלך. בסוף - כל טיפת מים מלכלכת אותו, ונעלי הקרוקס שלי משאירות עקבות, תוך כדי הספונג'ה, אני חייבת לנקות בצורה מתוחכמת שבה לא דורכים על אותו מקום פעמיים... ונכון - קל לנקות את הכתמים - "ויש" אחד עם סמרטוט רטוב מספיק, אבל צריך לעשות את זה כל הזמן!  הפתרון: בהתחלה באמת ניקיתי את הרצפה כל הזמן, אבל עכשיו - משתדלת לא להרטיב, אבל מתעלמת מתאונות קטנות... כדי שהבית ישרת אותי ולא אני אותו.

נ.ב. מישהו יודע על נעלי בית שלא משאירות עקבות?