לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שושנת העמקים


אמא, סבתא, ספרנית, חובבת תרבות, דתייה, חושבת, אכפתית, ציונית, שואפת לגאולה ורוצה לבטא את דעותי המושתקות

Avatarכינוי:  שושנת העמקים

בת: 74

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2007    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2007

חוויות מהסרט "עקבות בחול"


הלכתי לראות את הסרט "עקבות בחול" - סרטם של יואב אליצור ורויטל שטרן על טלי חטואל וארבע בנותיה הי"ד, וחזרתי נרגשת עד דמעות. (הסרט הוצג בהיכל שלמה בירושלים)

להזכירכם, טלי חטואל וארבע בנותיה נרצחו כשהיו בדרכן ממושב קטיף לאשקלון, שם טלי היתה צריכה לעבור בדיקת אולטרסאונד, ואחר כך הן היו צריכות לעשות עבודת שכנוע לקראת משאל המתפקדים בליכוד על תוכנית ההתנתקות.

 

הסרט היה בעיקר על התמודדותו של הבעל/האב דוד לאחר הרצח. הוא התגלה כאיש מאוד מרשים, שהחליט שאם הוא נשאר בחיים, כנראה יש לו תפקיד, ואסור לו לטבוע בצער (למרות שהיה קשה). הוא המשיך לעבוד כמנהל בית ספר באשקלון, המשיך לצאת להפסקות ולשוחח עם הילדים. וראו איך הוא עזר לילדים שישבו בפינה בודדת...  המשיך לשחק עם הילדים של החברים שלו, ועזר לכולם להתמודד עם האבל שלו, ולא להיות במבוכה איתו. הוא ניהל מבצע חינוכי בבית הספר  לזכרן של טלי והבנות, מבצע ששילב תוכנית נגד אלימות, ותוכנית מיוחדת להמנע מדיבור לשון הרע (כי אצלם בבית הקפידו על כך מאוד), והוא שיתף בתוכנית את כל הצוות, כולל השרתים ונהגי ההסעות. בסרט ראיינו את אחד הנהגים שתאר כמה היה נעים לו שכל ילד שעלה לאוטובוס אמר לו שלום יפה, ושאף ילד לא זרק פסולת באוטובוס, ולא קלקל כלום...

 

גם הראו את התושבים, איך הם עשו תורנות וכל אחד בא להיות איתו בבית כדי שלא יהיה לבד, ואיך הנשים בישלו לו ארוחות ואשה אחת שהיתה היוזמת, הביאה לו כל יום שלוש ארוחות...

הראו כמובן את ההכנה שלו לעזיבת הבית, ואת עזרתה של אחותה של טלי, את החיילים שהגיעו, את התפילות הנרגשות שגם החיילים השתתפו בהן באופן פעיל (ובקטע של התפילות לא יכולתי להפסיק לבכות. מספיק שישמיעו לי חלק מה"תפילה לעני כי יעטוף..." ואני ממררת בבכי).

 

ו... הסרט מסתיים בחופה שלו, עם כתוביות של חלק מהדברים שאמר, ועם התודות להורים של טלי שליוו אותו לחופה וממשיכים לראות בו בן לכל דבר.

זה היה סרט על אדם אציל נפש, ועל משפחתו אצילת הנפש. אני יודעת שבינתיים נולדה לו תינוקת, ואני מאחלת לו ולסיגל אשתו, שימשיכו לבנות בית אוהב ולגדל ילדים באהבה, ושהמשפחה שלהם תעמוד בזכות עצמה, ולא כתחליף למשפחה הקודמת שהיתה לו, עם זאת שהוא יחיה גם עם הזכרונות. לפי מה שנראה בסרט יש לו (ולאשתו) הכוחות לכך. הלוואי אמן!

נכתב על ידי שושנת העמקים , 17/9/2007 01:07   בקטגוריות חוויות אישיות, גוש קטיף, סרטים, מתנחלים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שושנת העמקים ב-1/10/2007 20:39



5,626

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשושנת העמקים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שושנת העמקים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)