שושנת העמקים

בתום יום הכיפורים: היתה תפילה מרגשת!!! קצת עצוב לי שהיום הסתיים.

יש לנו בבית הכנסת שליחי ציבור שיודעים לבחור את המנגינות ולרגש, ומרגישים שהם מתפללים מהלב. בעקבות הפוסט של ביילע על הסליחות הספרדיות העליזות וסליחות האשכנזיות הכבדות ומעוררות הבכי, שמתי לב בתפילה (האשכנזית), שבתפילת שחרית יש בעיקר פיוטים שמחים, המהללים את ה', ובתפילת מוסף יש יותר פיוטים כבדי ראש, המתרכזים בבקשת הסליחה, בעוונות וכו'. בתפילת שחרית התרגשתי במיוחד מהפיוט (שאומרים אותו גם בשבת רגילה) "האדרת והאמונה לחי עולמים" שהוא רשימה של שבחים לקדוש ברוך הוא, בסדר הא"ב - ששרנו אותו במנגינה של השיר המלווה את החתן והכלה לחופה (לא מצאתי קישור למנגינה הזאת, אבל חישבו על מנגינה עליזה שנפוצה מאוד בחתונות דתיות), וזה סימן לי את המוטיב של היחס בין הקב"ה וכנסת ישראל כיחס של חתן אל כלה (או הדוד והרעיה בשיר השירים). שמח שמח, אבל הדמעות שלי זלגו בלי מעצור (היה קטע מצחיק שבו - עם הדמעות שלי - שאלתי אשה אחת שבכתה, אם קרה לה משהו, והיא ענתה "לא, אני מתרגשת!" כאילו שכחתי שגם אני באותו מצב). דרך אגב, גם  את הוידוי שרים האשכנזים בעליזות מוזרה "אי אי אי... אשמנו, בגדנו" וזה מזכיר לי את השירה הספרדית של "אדון הסליחות" שביילע הביאה בפוסט שלה. פעם הסבירו לי שהעליזות היא מכוונת, כי ככל שהחטאים יותר כבדים, כך אנו שמחים יותר שה' יסלח לנו עליהם, ושאנחנו מנקים אותם ומסלקים אותם מעלינו.

שליח הציבור של מוסף הוא איש שלחם במלחמת יום הכיפורים במסגרת גדודים של ישיבות הסדר, והוא איבד שם הרבה חברים. כל שנה הוא נותן דרשה בליל יום הכיפורים, ומתייחס גם למלחמה [השנה הוא דיבר על אבני דרך בחיינו: השבת, יום הכיפורים, השמיטה, הקמת מדינת ישראל, ומלחמת יום הכיפורים] . התפילות שלו מרגשות עד דמעות והוא עצמו מתרגש מאוד, וזה מורגש. במיוחד אני רוצה לציין את תפילות ה"יזכור" הכלליות לחללי צה"ל, ולקדושי השואה. הוא אומר אותן בפירוט רב ובראש וראשונה הוא אמר תפילת יזכור לחללי מלחמת יום הכיפורים.

עוד פוסט מרגש מאוד בנושא יום הכיפורים: o_k

 כל החג הזה היה חג של התעלות, אני עדיין נרגשת, אך קשה לי לתאר את הכל. ואני מקווה שנוכל להמשיך בכוח ההתעלות הזאת כל השנה. גמר חתימה טובה לכולם!