שושנת העמקים

 אנחנו אוהבות כלים מזכוכית, ביחוד: חיות! בנסיעה שלנו לוונציה תכננו מראש לקנות לעצמנו חפצי אמנות מזכוכית, שבהם ונציה מפורסמת. כשהגענו לונציה הציף אותנו מראה של חנויות, מלאות חפצי אמנות מזכוכית צבעונית, כשהאור מנצנץ מהן. ניצלנו יום יפה, ושטנו לנו לאי מוראנו - האי של אמני הזכוכית. האי עצמו מאוד יפה, עם בתים ציוריים (הגדילו את התמונה ותקבלו מושג!), ובעיקר: הוא מלא סדנאות וחנויות של אמנים. לפני 40 שנה, ביקרנו שם בבית חרושת והראו לנו איך יוצרים סוסים וחתולים מזכוכית, וכמובן קנינו כמה (אני קיבלתי בחינם חתול עם זנב מפותל מפועל צעיר שמצאתי חן בעיניו משום מה. הזנב נשבר לי במזוודה בדרך הביתה...). מאז כל פעם שמישהו נסע לוונציה (אמי, סבתי, אחותי) הם הלכו וקנו חיות מזכוכית, וכל פעם הדוגמא היתה יפה יותר ומתוחכמת יותר. גם אנחנו חרשנו את החנויות, וקנינו (אני דווקא לא קניתי הרבה, כי חששתי שלא יהיה לי מספיק מקום בבית) את היפות ביותר בעינינו: ציפורים, ברבורים עם תערובת מעניינת של צבעים, פוזה מיוחדת של הכנפיים, וכו' וכו'. העין לא שבעה מלראות. גם ראינו כמה אמנים במלאכתם.

באחת החנויות בעל החנות שאל אותנו מאין אנחנו, ואז הוא סיפר לנו שהוא האמן שעשה את הוויטראז'ים של בית הכנסת הגדול בירושלים, ושיש לו זיכרונות יפים מכאן (אבל הוא התלונן שהמנקים לא לובשים כפפות בזמן ניקוי הוויטראז'ים). היה לנו מאוד נעים לשוחח איתו.

בחנות אחרת שנכנסנו אליה, לעומת זאת, פתאום שמעתי את המוכרת אומרת לחברתה שיש כאן "אונה ישאליאנה" (ישראלית אחת) ושתשים לב... אני לא יודעת איטלקית, אבל לא היה קשה להבין על מה היא מדברת, ושהיא חושדת בנו... לא נעים - השתהינו קצת והלכנו משם, ואז שאלתי את עצמי איך היא ידעה שאנחנו ישראליות, ולמה דיברה על ישראלית אחת ולא שתיים, ואז התברר לי ששכחתי להסיר את התוויות מהתרמיל שלי ומהפאוץ' - והן דיברו בעד עצמן. פוי - אנטישמית אחת. כמובן - אחר כך הסרתי אותן.

בוונציה עצמה, ליד המלון היו עוד כמה חנויות שאהבנו להכנס אליהן, ובהן דווקא התייחסו אלינו יפה, ודווקא הוסיפו לבביות כששמעו שאנחנו ישראליות. וכמובן גם קנינו שם - למשל: זוג ציפורים מתנשקות - בחרנו את אלה שהפוזה שלהן היתה הכי יפה, חילזון גדול יפהפה אדום ושחור - בעל החנות אמר שזה האחרון שלו ולכן המחיר שלו יקר, אבל למחרת כשנכנסנו שוב מצאנו עוד אחד זהה (וקנינו אותו לאחותנו שנשארה בארץ). וקנינו גם משקולות לנייר ממולאות בפרחי זכוכית.

עוד דבר מעניין שראינו: היתה תזמורת שלמה שכל הנגנים שלה, הכלים, הבמה, המנצח היו עשויים מזכוכית. והנקודה הנוצרית: המון עצי אשוח מזכוכית (באוקטובר!). והנקודה היהודית: משחק שחמט עשוי כולו מדמויות יהודיות (קצת קריקטורליות, אבל אין אצלם אפליה, גם הדמויות הנוצריות היו קריקטורליות).

וגם דמות של נער בר מצווה, קורא בתורה ליד דוכן, ועל הדוכן  כתוב - אוי ואבוי - "בר מצבה" (מישהו נתן להם מידע לא נכון...).

ועכשיו גיליתי סקירה היסטורית מאוירת מתערוכה על זכוכית מוראנו שנערכה במוזיאון ארץ ישראל (ת"א) בשנת 2006.

עוד פריטי אווירה: ראינו בחנויות המון מסכות ממסכות שונות, שהם מייצרים ביד, בעצמם. כנראה הכנה לקרנבל (שיתקיים השנה בסוף ינואר).