שושנת העמקים

כשלמדתי באוניברסיטה הלכתי ללמוד תנ"ך ופילוסופיה, כדי ללבן בעיות קיומיות בחיים, לגלות בשביל מה אני חיה, מי אני וכו'. לא הצלחתי לגלות את זה על ידי לימודים באוניברסיטה... באוניברסיטה לומדים כדי לרכוש ידע, לעסוק במחקר אובייקטיבי - ואם כבר חקרו את כל השאלות המעניינות, מחפשים שאלות שוליות להתעסק בהן. רכשתי הרבה ידע, החכמתי, אבל את הידע לחיים רכשתי במקומות אחרים, חלק בעצמי, חלק מפגישות עם אנשים, מספרים, ממחשבות פנימיות שלי...

היום אני ממשיכה ללמוד לימודי יהדות, אבל קוראת כל מה שמעניין אותי: מרומנים עד ספרי היסטוריה, סוציולוגיה, תנ"ך... אני ממשיכה ללכת לשיעורים בתנ"ך, אבל במסגרות לא אוניברסיטאיות, במטרה ללמוד לחיים.

יש לי שלושה מורים, שלמדתי אצלם הרבה שנים. מורה אחד היה בא ומחלק דפים מלאי מקורות, מלמד את החומר שלו, מביע דעות מקוריות שנראות כסותרות את כל מה שידעתי עד עכשיו, ולא מוכן לענות על שאלות. חבל לו על הזמן, יש לו הרבה חומר ללמד, הוא לא יספיק. "אני לא רב קהילה, אם משהו שאמרתי מפריע לכם, תשאלו את רב הקהילה שלכם" (איך מישהו יכול להיות אחראי להסביר דברים שמישהו אחר אמר, ולהתמודד עם התוצאות הנפשיות של הדברים???). בשנים הראשונות שלמדתי אצלו יצאתי מאוד מרוצה, הוא ניער אותי, הראה לי כיוונים חדשים שעזרו לי בהתמודדויות שלי. אחר כך התחיל מאוד להפריע לי שהוא לא מוכן לענות על שאלות. הוא לא הבין שמבחינתי באתי ללמוד בשביל החיים, והרבה יותר חשוב לי להפנים את הדברים ולבדוק איך הם מסתדרים עם הידע הקודם שלי, מאשר להספיק חומר. גם לתלמידות האחרות זה הפריע שהוא לא רצה לענות על שאלות, אבל לא עד כדי כך כמוני. בסוף הפסקתי ללמוד אצלו.

המורה השני, גם הוא מביא מקורות, חכם, מוכן, מביא דעות מקוריות, וגם דעות שמרניות מאוד, נותן מקום לשאלות, אבל גם לו אין יותר מדי זמן, ואני שואלת אותו שאלות פרובוקטיביות על הדעות השמרניות שלו. התשובות שלו הן מאוד הגיוניות, אבל לא משאירות מקום לוויכוח, הוא מוכרח לנצח, אבל הוא לא מצליח להשקיט את הספקות שלי. אני לומדת אצלו בקבוצה מעורבת, ואני ואנג'לו הולכים לשיעורים שלו ביחד. כשנמאס לי ואני מפסיקה לכמה זמן, אשתו - שמשתתפת גם היא בשיעור- מטלפנת אלי ואומרת שאני חסרה. זאת קבוצה שאנחנו משתתפים בה הרבה זמן. אני אוהבת ללמוד אצלו, אבל הוא גם מעורר בי התנגדות מדי פעם.

המורה השלישי, מלמד טוב, מביא מקורות, אבל הוא נותן לנו לשאול שאלות כמה שאנחנו רוצות (גם זו קבוצת נשים), הוא לא מודאג מכמות החומר שהוא מספיק, והכי חשוב: הוא חוצב את השיעורים שלו מעמקי לבבו, ושם את הדגש על העניינים הקיומיים והרגשיים. ואותו אני אוהבת יותר מכולם. תמיד אני מוצאת אצלו לקחים נפשיים אישיים. הוא מלמד תנ"ך ומדבר ישר אל הנפש! כמובן גם לו אין עודף זמן, אבל אני יכולה לשוחח איתו אם משהו שאמר עורר בעיה, והוא גם מרגיש בעצמו אם משהו שאמר עורר בעיה אצל מישהי, ומתייחס אליה. 

אני שמחה שיש לי הזדמנות ללמוד אצל מורים טובים.