שושנת העמקים

הייתי בקונצרט של האקדמיה למוסיקה בירושלים, בו הציגו את האופרה "הנער והקסמים" מאת ראוול, עם תלבושות ובליווי פסנתר בלבד. נהניתי מאוד. המבצעים היו סטודנטים מהאקדמיה, ומקהלת הילדים אנקור, והפסנתרן אלן שטרנפילד. הופעה מרעננת נעימה, עם הסברים מעניינים מאת יהואש הירשברג. הם גם הקרינו את המילים בצרפתית ובעברית כך שהיה קל לעקוב אחרי העלילה. בדרך כלל קשה לעשות זאת רק בעזרת ההאזנה לשירה, כי עם כל המאמצים בדיקציה, בדרך כלל קשה להבין את הנאמר.

בחזרה הצטרפתי למונית ביחד עם איש עיוור שהיה בקונצרט, והוא שאל אותי על מה צחקו באופרה - תיארתי לו את הסצנות וחשבתי כמה הוא הפסיד מכך שאינו רואה... הוא אוהב מוסיקה ואני פוגשת אותו הרבה בקונצרטים, וכמובן שהוא נהנה מהמוסיקה.

מקרים כאלה גורמים לי להעריך הרבה יותר את מה שיש לי...

מה שהתעצלתי לעשות בפוסט הקודם - עשיתי עכשיו. בהקלקה פשוטה בגוגל מצאתי את תולדותיהם של חדוה ודוד. חבל מאוד שהם התפרקו, ושדוד נפטר ממחלת לב... (אם מעניין אתכם, תקראו שם). מעניין שלא מזכירים שם את השיר "דרור יקרא". אולי אני טועה ולא שמעתי אותו מהם, או אולי רק מחדוה עמרני ומשפחתה שקראו לעצמם זמן מה "העמרנים". כל הזמן היה לי תקוע בראש שהם המבצעים של השיר, ואני זכרתי רק את שירם "אני חולם על נעמי" שזכו בו בפסטיבל הזמר הבינלאומי ביפן. אחר כך לא שמעתי עליהם. טוב, לא כל כך התעניינתי בלהקות וביצועים, רק במה שיצא לי לשמוע. בכל אופן אני אוהבת מאוד פיוטים וזמירות, ובמשך השנים אספתי לי הרבה מנגינות, אותן אני אוהבת לשיר (ואנחנו אכן שרים, אך לא יוצא לנו הרבה להחליף מנגינות). כשהייתי סטודנטית, והייתי משתתפת בשבתות הוויי של סטודנטים, היינו יכולים לשבת ליד השולחן ולשיר במשך שעות, בכל מיני מנגינות שונות ומשונות, ומכיוון שרוב המשתתפים בשבתות האלה בבר אילן היו עולים חדשים, הם הביאו מארצותיהם הרבה מנגינות מגוונות. אחת האכזבות שלי בבית היתה שלאף אחד (כולל אותי) אין כוח וזמן לשבת שעות ליד השולחן ולשיר...

אז שרים מעט, ומשתדלים לגוון ולהחליף, ולשמוע הרבה דיסקים.

אני אוהבת מוזיקה! פעם אהבתי רק מוזיקה קלאסית, ו"שירי מולדת". מאז האופק שלי התרחב מאוד.

אנחנו משפחה "מעורבת" מבחינה עדתית. מבחינת המוצא אני שלושת רבעי אשכנזיה, ורבע ספרדיה (ממוצא יווני) אבל בבית באה לידי ביטוי יותר המסורת האשכנזית במוזיקה. האיש שלי הוא ממוצא אשכנזי-בלגי, אבל הוא אימץ לעצמו את מסורת התפילה המרוקנית ואוהב מוזיקה של מסורות מזרחיות שונות, וגם מוזיקה קלאסית ומוזיקה אשכנזית. כך שעם נישואי נחשפתי יותר ויותר לשירי בקשות, ולפיוטים ספרדיים שונים.

 בעצם - גם קודם אהבתי חלק מהשירה התימנית - למשל "דרור יקרא" (ששמעתי אותה לראשונה מפי הצמד "חדוה ודוד" [עמרני] - מעניין איפה הם היום) - אנחנו אימצנו את המנגינה התימנית כאחת מהמנגינות שלנו בזמירות השבת. בשנים האחרונות אנחנו הולכים גם לקונצרטים של התזמורת האנדלוסית ואנחנו נהנים מאוד. בשבועיים האחרונים יצאנו לארבעה קונצרטים (או שבמשך חודשים אנחנו לא יוצאים בכלל, או שכל המופעים והארועים מתרכזים בזמן קצר). הראשון היה של התזמורת האנדלוסית, בליווי זמרים סולנים. באותה הזדמנות הם העניקו פרס לזמר ג'ו עמר, וגם שרו כמה משיריו. היה לי עצוב לראות אותו בכסא גלגלים... והוא נאלץ לעזוב באמצע, כי לא הרגיש טוב, אבל יפה לראות שזוכרים אותו ומשתפים איתו פעולה.  הזמרים שהופיעו איתם שרו שירי בקשות בעברית ובערבית, ונהניתי מאוד.

 מה שמעניין בתזמורת הזאת, הוא שמשתתפים בה לא רק אנשים ממוצא צפון אפריקני, אלא הרבה עולים מברית המועצות לשעבר - יופי של מיזוג גלויות. 

לפני כמה שנים היתה לי "חוויה סוציולוגית" כשהייתי בקונצרט של התזמורת האנדלוסית, והקהל היה ברובו אנשים יוצאי צפון אפריקה (הפעם לאו דווקא, סימן להתפשטותה של המוסיקה הזאת מעבר לקהל הבית שלה) והיכרנו הרבה אנשים בקהל. הזמר הסולן לימד אותנו שיר וביקש שנצטרף בקטעים המתאימים - וכל הקהל הצטרף, שלא לדבר על מחיאות כפיים תוך כדי השירה והנגינה שהלכו חופשי (בקצב נכון ובהתלהבות רבה).

שבוע אחרי כן הייתי בכנס של יד יצחק בן צבי   שהתקיים בבית גבריאל, שבו הופיע הזמר מיכה ביטון,  משדרות, סולן להקת "טנרה"  בשיר ישראלי מזרחי קצבי והוא ביקש מהקהל - שהיה אשכנזי ברובו - להצטרף במחיאות כפיים. ההצטרפות היתה מינורית ומנומסת... זה לא היה הקהל הטבעי שלו, וההבדל בין שני הקהלים בלט מאוד. לעומת זה הקהל של בית גבריאל הצטרף לשירה בציבור של שירי מולדת שונים, בשמחה ובששון, היתה ממש תחושה של תנועת נוער. 

מופע נוסף שהיינו בו הוא מפגש  מתוך סדרה של מכון ון ליר "מוזיקה והגירה - מוזיקה וקהילה" שכלל הרצאות והופעות. המפגש הפעם היה על שירת יהדות תימן. נהנינו מאוד מההרצאות (על הזמרת ברכה צפירה, ועל שרה לוי תנאי) ומההופעות של שירה תימנית בביצוע אהרן עמרם, וקריאת שירים של המשורר רצון הלוי. רצון הלוי הוא משורר תימני-תל אביבי, שעד גיל 73 היה עובד כל יום בבניין - עד שעה שלוש אחה"צ, ורק אחר כך כתב שירים, תרגם מערבית שירים של רבי שלום שבזי, למד תלמוד (הוא סיים את כל התלמוד הבבלי שש פעמים ואת כל התלמוד הירושלמי שלוש פעמים  - אל תתפסו אותי במלה לגבי מספר הפעמים, אבל זה משהו כזה), כותב ומדבר בעברית עשירה מאוד. מאוד מאוד מרשים. בסדרת המפגשים יעסקו פעם בחודש, כל פעם בעדה אחרת (בפעם הבאה 8.2.07 - על שירת לדינו).

 ובהקשר זה: דרך העיתונות גיליתי אתר נהדר: הזמנה לפיוט הם אוספים פיוטים של כל העדות, מלים ומוסיקה. האתר כולל: טקסט, סקירה על הפיוט וביצועים שונים שלו לפי לחנים של עדות שונות. בחנוכה - למשל - השתעשענו לשמוע את "מעוז צור ישועתי" בשבע מסורות שונות. לט"ו בשבט יש שיר של אמיר גלבע "אז ירנן" והכותרת היא: פיוט החודש במבט אישי של יוצרים שונים, כך שמערבים חדש עם ישן. כמובן שהאתר הזה משתף פעולה עם הפונותיקה הלאומית שמכינה את ארכיון הצליל הלאומי הכולל אוסף גדול של שירה מסורתית וחדשה. תענוג לאוזניים ולעיניים! על קונצרטים קלאסיים אכתוב בהזדמנות אחרת...