שושנת העמקים

לפני כמה לילות, בלילה סוער אחד, גילינו במרפסת שלנו (בקומה השלישית!) שלושה חתולים (שניים מנומרים ואחד ג'ינג'י) שנחו על הספה שלנו ונהנו מהכריות. כשהסתכלתי עליהם מחדר השינה, אחד מהם עלה על אדן החלון והסתכל לי בעינים במין מבט כזה של "למה מי את?!" ואז החתול השני טיפס על אדן החלון השני שפונה למרפסת וחיפש לו דרך להיכנס הביתה! כמו שכתבתי לפני שני פוסטים, אני אוהבת חתולים אבל אני אלרגית אליהם, כך שאסור לי בשום אופן להכניס אותם הביתה! מה עושים? נתקפים בפאניקה. צעקתי לבעלי (נקרא לו אנג'לו): מוכרחים לגרש אותם! הוא יצא בפיג'מה למרפסת חמוש במטאטא, בעוד אני מקפידה לסגור את הדלת אחריו, והתחיל לצעוק: קיש! קיש!

החתולים לא ממש התרשמו, עד שאנג'לו לקח דלי מים ושפך על אחד מהם (הג'ינג'י). החתול קפץ קפיצה מרשימה באויר, ונחת על האדמה בחצר בקול בום גדול. נבהלתי: הוא שבר רגל? אנג'לו אמר לי: לא! ובינתיים שני החתולים האחרים ירדו מהר מהר דרך הפיגומים של המרפסת שהולכת ונבנית אצל השכנים הסמוכים אלינו. אנג'לו הביא עוד דלי מים והציב אותו באמצע המרפסת, שיהיה; אם הם יפילו אותו על עצמם - זה לא יהיה להם נעים; והלכנו לישון מרוטי עצבים. תמה מערכה א.

בבוקר, כשהסתכלתי דרך החלון, ראיתי שוב את שני החתולים המנומרים (מה קרה לג'יניג'י??!!) במרפסת, ואחד מהם שותה מים מהדלי שאנג'לו השאיר לו ברוב אדיבותו! אני לא אפריע לחתול לשתות מים, לא לא לא! אז כשהוא סיים לשתות התחלנו שוב לצעוק "קיש קיש קיש" (ממש מרשים!) והם התחילו לילל: מיאו! קר לנו! מיאו! כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים!

נו טוב! ויתרתי! לפחות לא יהיו לנו עכברים ונחשים!

בעבודה חברה שלי סיפרה לי איך לפני כ-12 שנה חדר אליה נחש למרפסת, שני הכלבים שהיו לה היו אדישים אליו, אבל לוכד הנחשים הסביר שחתול היה תופס לה אותו בשנייה (היא סיפרה את הסיפור בצורה כל כך מצחיקה, שממש התגלגלתי מצחוק, אבל אני לא יכולה לשחזר אותו).

אמרו לי שאפשר לקנות בחנות חיות ספריי עם ריח דוחה חתולים ולרסס במרפסת, כדי שהם לא יבואו (הוא לא רעיל).

הבוקר ראיתי במרפסת חתול אחר - על הספה, כמובן, ואנג'לו סיפר לי שאחר הצהרים הוא ראה שם את שלושת החתולים המקוריים (ביניהם הג'ינג'י. טוב שלא קרה לו כלום).

טוב נהיה לנו מועדון חתולים במרפסת!!! בינתיים החלטנו לתת להם להשאר, בגלל הקור והגשם, ובלבד שלא יכנסו לנו הביתה (הם חתמו על חוזה?).

בחיים החתולים היו הרבה יותר גדולים ופראיים

אני ממשיכה ללכת עם סרט כתום קשור לתיק, לזכר גוש קטיף (אין לי אוטו לקשור עליו סרטים). בלי שום קשר, אני אוהבת את הצבע הכתום, ויש לי חולצה וסוודר כתומים (שהיו לי לפני שהצבע אומץ על ידי תומכי גוש קטיף) וכובע שסרגתי לעצמי אחר כך.

השבוע באתי לרופא השיניים בתלבושת הכתומה, והוא - שבעבר שוחח אתי הרבה על גוש קטיף (הוא אוהד) שאל אותי למה אני ממשיכה עם הכתום, הרי כבר אין גוש קטיף?

ואני עניתי: אין גוש קטיף אבל יש תפוזים! ואז פצחתי בנוסטלגיה בקשר לתפוזים (איך הצלחתי לעשות זאת באמצע טיפול שיניים?):

מגיל שתים עשרה, גרנו בראשון לציון, והיה לנו בית קטן עם גינה, ובה המון עצי פרי: היו לנו זנים שונים של תפוזים: שמוטי, ושינגטון, תפוזי דם, ועוד זנים שאני לא זוכרת את שמם, וגם מנדרינות, לימונים, מנגו, שני עצי תאנה, רימון, גויאבה ושני עצי שזיפים (אחד שזיפים אדומים, ואחד - צהובים). זה היה גן עדן בזעיר אנפין. לאף פרי שטעמתי מאז לא היה אותו טעם עסיסי.

הדבר בולט ביחוד בתפוזים שהיו מתוקים, עם חמיצות במידה, ותמיד עסיסיים. ריח הפריחה שלהם היה יוצא מן הכלל (והיו בסביבה שלנו גם פרדסים!). והמראה של עצי תפוז בגשם הוא לא יתואר! 

זה מה שמצאתי באינטרנט, לא מצאתי תמונה של תפוז בגשם!

פתאום הבנתי למה אנשי גוש קטיף בחרו לעצמם את הצבע הכתום: הוא מסמל את הפרדסים שהיו פעם סמלה של ארץ ישראל, ענף יצוא חשוב. בסיפורים על הגולה - ילד שקיבל מתנה תפוז מארץ ישראל היה מאושר! ולפעמים חלקו תפוז אחד לכל המשפחה! (כך זה בסיפורים שקראתי, אני לא יודעת מאיזו תקופה, בוודאי הרבה לפני שנולדתי).

אחד מזכרונות הילדות שלי הוא סיפור שלמדתי בכיתה א' ושמו: הקוטפת הקטנה (או שרונה הקוטפת הקטנה) מאת לוין קיפניס, על ילדה שאביה מזמין אותה לעבוד איתו יום אחד בפרדס. זה היה סיפור יפה, ואהבתי מאוד את השם שרונה.

  היום לתפוזים יש טעם סינטטי וחבל!!!

ביום חמישי קיבלתי הודעת דוא"ל שמזמינה אותי להפגין בתל אביב למען התפטרות הנשיא קצב. כביכול - בעד זכויות הנשים...

כמובן אני נגד הטרדות מיניות ובעד זכויות הנשים.

אני חושבת שהנשיא היה צריך להתפטר כשהתחיל כל הלכלוך - רק למען כבוד הנשיאות

אבל:

לדעתי העיתונות התנהגה בצורה נבזית, וזה לא רק במקרה הזה. בשנים האחרונות העיתונות נוהגת לפרסם ברגע שמוגשת תלונה במשטרה, ביחוד על איש ציבור. ואז מתחיל מחול השדים נגד האיש. הגשת תלונה עדיין לא אומרת שהאיש אשם!! אבל מיד מתחילים להכפיש את שמו.

מבחינתי מספיק לי לדעת שהוגש כתב אישום, ואולי אפילו - רק אחרי שהאיש הורשע!

אני תמימה? אולי! אבל לדעתי אדם הוא חף מפשע עד שהוכח אחרת, ואין כל תיקון להכפשת שמו של האיש עד שמגיע שלב ההוכחות.

העיתונות נהייתה צהובה, ונמאס לי מזה! אני לא ארוץ להפגין עם כל העדר! אני מוחה נמרצות!