לילות לבנים

חזרתי מניו-יורק. מברכיו של סנטה, מעצי האשוח, מהחנויות המקושטות, מהנשימה הקפואה וקצב הלב המהיר. אין יותר שירי חג מולד בקניונים (אני כבר יודעת את כולם בעל פה) ולא ארץ האפשרויות הבלתי המוגבלות. חזרתי. ואפשרויותי מוגבלות. ועכשיו אני מרגישה עדיין סוג של כלואה. זה לא היה מספיק כדי לנקות את הראש. להיטהר. זה מה שאני רוצה. שם זה לא המקום. ייתן שגם לא כאן.

אתמול ראיתי את הסרט בת הים הקטנה, אחד מסרטי דיסני האהובים עליי. אולי זה העיניים הגדולות שלה והסקרניות, תמיד חיבבתי את הדמות של אריאל היא הזכירה לי את עצמי. גם עכשיו מרחק של איקס שנים מהפעם הראשונה שראיתי את האישה-דג שרוצה רגליים כדי לצאת מהמים. אבל אל דאגה, כמו קולה של אריאל גם לי יש שיר בלב שמתנגן בין אלמוגים, צדפות וטריטון אחד.

היו לי שלושה ימים נטו בעיר המדהימה הזאת. שניים מתוכם נוצלו היטב למטרות שופינג עד שרגליי לא יכלו לשאת אותי עוד. וגם כיסי. ביום שלישי היה קריסטמס כלומר הכל סגור, מעין יום כיפור ניו-יורקי. ניצלתי את הזמן לפגוש גם אותה. היא מקסימה וחכמה ויפה וממש כיף לדבר איתה. טיילנו ברחבי העיר, בעיקר במכונית שלה וראינו את נהר ההאדסון ואכלנו דונאטס ליד הומלסים וכל מיני אנשים מוזרים, התבוננו בפה פעור ממה שהיה פעם שני מגדלים זניחים וזהים והיום הם בור עמוק שמזכיר אתר בנייה.

חזרתי ארצה עם מטוס מלא רווקים ורווקות אמריקאים יהודים שבאו לעשות עלייה. אני הייתי לחוצת בית בטירוף ולכן ירדתי או ליתר דיוק זינקתי מהמטוס. מולי בירידה מהמטוס סוללה של צלמים גם סטילס וגם וידאו שבטוחים שאני 'עלה חדש' ומתקתקים פלאשים משל הייתי אולמרט באנאפוליס. זה לא נגמר שם..לכבוד העולים סגרו את טרמינל 1 הישן. לכן נסענו אליו בשיטה הישנה, כלומר אוטובוס. מפה הפאדיחות ממשיכות - מרחוק אנו מבחינים בהמון רב מנופף בדגלים. מהרמקולים בוקע בקולי קולות "הבאנו שלום עליכם" בעוצמה שיכולנו לשמוע אותה עוד בארצות הברית. שוב זינקתי מהאוטובוס עם המזוודות עליי (ותאמינו לי זה לא היה קל). על מנת לאנוס אותנו להשתתף בשימחת ההשתקעות בארץ הקודש, הוכן מבעוד מועד שביל צר של חיילים שרק דרכו ניתן להגיע ליציאה. כולם כאמור מנופפים לי דגלים פרצוף ודוחפים לי אותם לתיקים ולבית שחי, מחבקים אותי, מאחלים לי "בהצלחה", נרגשים, כמעט אורגזמתיים מרוב ציונות. אורגזמה ציונית זה מה שהלך שם ותאמינו לי זו היתה אחת האורגיות הגדולות ביותר שהשתתפתי בהן.