בימים אלו, בגלרייה שבכניסה לאוניברסיטת תל אביב, מוצגת תערוכת רפרודוקציות של רמברנדט. בכל יום אחר, הגלרייה של האוניברסיטה לא היתה זוכה כלל להתייחסותי, אבל בימים אלו היא שווה ביקור (ליד שער 8, ליד חנות דיונון ואיסתא) והכניסה בחינם!!!
הרעיון של הצגת רפרודוקציות מאוד מצא חן בעייני. מאוד קשה לארגן תערוכה של רמברנדט כאשר לאוצר יש את חופש הבחירה של היצירות שאותן הוא רוצה להציג בגלרייה. בעבר, יצא לי לראות יצירות של רמברנדט ברחבי העולם, אבל אני חייבת להודות, שהוא לא הדהים אותי בטירוף. עד כה היתי בטוחה כי מדובר בעוד שם שהולך הרבה לפני העבודה של האומן.
אחת המטרות שעיקריות של הרנסנס היתה להפוך את האמנות לאחת מהאמנויות הליברליות ולעלות את מעמדו של האומן. כתוצאה מכך, במאות האחרונות, השוק של יצירות האמנות התפתח לכיוון מעט בעייתי. מדי שנה אנחנו שומעים על יצירת אמנות שנמכרת בסכומים לא הגיוניים. כדי ליצור שוק שמגלגל כזאת כמות של כסף, היה צורך להגדיר "מי שווה?" ו - "כמה?" כעת, כאשר עוברים במוזיאונים, קודם כל ניגשים לבדוק את שמו של האומן, ולאחר מכן בוחנים את התמונה עצמה. לא במקרה, שבעקבות שוק כה מטורף, יש צורך ליצור שמות כדי שתהיה לגיטימציה למכור את היצירות במאות מליוני דולרים/יורו/פאונד. לא תמיד בחירת השוק עולה בקנה אחד עם הטעם האישי שלי, ולכן אני תמיד מעדיפה קודם כל להסתכל על התמונה ורק אז, אם היא מוצאת חן בעייני, אני ניגשת לראות מי צייר אותה.
השיטה הזו גרמה לי לפספס אולם דיוקנאות שלם של רמברנדט, ולכן עד עכשיו חשבתי שהוא עוד אחד מאותם האמנים. אני מאוד שמחה להגיד שטעיתי בגדול! אחת היצירות האהובות עלי ביותר היא פטרוס בבית הכלא:

מצחיק שדווקא היצירה הזאת גרמה לי לשנות את דעתי. כמובן שיש עוד יצירות מדהימות נוספות וגם - קלטוג!