CyBeRbLoG |
| 5/2008
פרולוג
פרולוג
בהתחלה כל מה שאתה רואה זה כוכבים מנצנצים מסביבך.
פיצוצים, סופרנובות. גלקסיות נחרבות, גלקסיות נולדות מחדש.
כמו עוף חול כחול ובוהק- על רקע שחור של אפלה.
מאוחר יותר, אתה לא יודע כמה זמן, אתה פוקח את עיניך.
האור שנכנס פנימה שוטף לך את המחשבות, מארגן מחדש את הראש.
התמונות שאתה מקבל בהתחלה הן מטושטשות.
צורות מסתובבות מולך, צורות מסתובבות מאחוריך. מסתובבות מסביבך.
צורות גבוהות, נמוכות, בהירות, כהות, רחבות ודקיקות.
הקול שנכנס פנימה הולם לך באוזניים, מכניס אותך לקצב של ההכרה.
קולות מתגנבים מאחוריך, קולות מתגנבים מולך. מתגנבים מכל מקום.
קולות חזקים, קולות חלשים.
ואז המכה הראשונה.
המכה הראשונה בדרך כלל מעניקה חדות לכל הסיפור האורקולי הזה.
"מי אתה?" אני שומע בחדות החדשה של המוח שלי.
השאלה מוכרת לי, אני לא יודע מאיפה.
איך הגעתי הנה, אני שואל את עצמי.
"מי אתה?"
כשהחושים שלך מחודדים מהמכה הראשונה, המכה השנייה קורעת לך את הנשמה.
אני בתל אביב, אני עונה לעצמי. מחפש אחריה...
התמונה שלה עולה במוחי במעין עצבות מוזרה שאני לא יכול להסביר.
לעתים קרובות מאז שהתחיל כל הסיפור איתה, תהיתי לעצמי עד כמה זה משעשע.
עד כמה זה משעשע להתאהב בבן אדם בזכות הצצה חטופה של רגע.
עד כמה זה משעשע שזה בן האדם הראשון שאי פעם התאהבת בו.
שעד שלא התאהבת בו, לא האמנת באהבה בכלל.
נפלאות הנפש האנושית.
מכה שלישית. זה כבר מתחיל להימאס עליי.
אני שם לב שאני קשור בידיים וברגליים חזק יותר ממה שצריך. לעזאזל עם הנמק שיהיה לי אחרי זה.
לבסוף אני מסנן את השם דרך השפתיים, לא כל כך בטוח בתשובה של עצמי.
איך הידרדרתי למצב הזה?
המחשבות הגואות שלי משתתקות לרגע.
הים נרגע כדי לתת לי לחצות אותו בסירה רעועה.
"מה הסיפור של הבנאדם?" מישהו מסנן למישהו אחר.
היו שם הרבה מישהו-ים מסביבי, אני שם לב.
מה הסיפור שלי? אני שואל בעצמי.
טוב, החלטתי. התחלתי לגלגל אותו מההתחלה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
