לְעוֹלָם שֶׁלֹּא אֶגַּע

יונתן אמר שיהיו הרבה אנשים,

ובדרך כלל אני מאמינה לו

למרות שאבא לימד אותי ששחקן חייב להתנהג בחשדנות;

אבל זה לא העניין.

מפה לשם, קמתי מתוך העצב הנעים הזה בלית ברירה,

ונסעתי לחפש שמלה

כי כשיש הרבה אנשים עליי לייצג בכבוד את השם שלי, ואת השיער האדום הבוער.

ככה אני מעדיפה את השיער שלי כרגע.

יונתן אומר שהוא לא אוהב את הצבע הזה,

אבל בדרך כלל הוא קורא דרמה

אז אני לא ממש מבינה למה הוא מתכוון.

בכדי לקצר ולהגיע לעיקר:

הערב התחיל קצת באיחור, כהרגלנו.

יונתן ביקש ממני להתאפר קצת פחות,

אבל בסך הכול מרחתי מעט סומק

כדי שאף אחד לא יראה שהעצב עוד שם,

שם למרות השמלה, ולמרות הקהל, ולמרות הבמה, והסכינים, וזה הכול בגלל...

"אה, לירי? מתחילים."

æææ

נכתב לפנות בוקר, על התצפית.

דניאל.

(בת תשע-עשרה מחר, באמת?)

æææ

עריכה (18.6, 1:36)

אין ימים מושלמים כאלה

ואין חיוכים גדולים מזה שעל פניי כרגע

3>