בין הטיפות,
את איתם במיטה.
הפרתי את מה שהבטחתי -
הלילה הוסר המשמר על נפשך.
כל הנוזלים בנקודת רתיחה,
דמך במיוחד מתפשט בכתמים.
כולו מרשת את עורך.
וכולך
לבנה כמו וילון
כלא עשוי פסים של שיפון
הייתה גם תחרה לרגלייך;
הכל נעלם ונזרק.
בין השמיכות,
מסע כיבושים בגופך.
מאישה לרכוש, מעבר אוטומט
המרפסת לוחשת את שמך.
הלילה ובסטטוס הזה,
את איתם במיטה.
גורשה תחרה, שוספו הכנפיים -
כולך יצירה לארבע ידיים.
בין הטיפות,
הלילה נגמר
ושתקה המרפסת ונזלו כל המים;
ובכלל
יש כאן רק שתי ידיים.
~~~
יותר מדי סיפורים ואנשים מצטלבים בזמן האחרון.
כאילו מישהו תופס את כדור הארץ בשני הקצוות וממש מתאמץ לכווץ אותו, כדי שיתקצרו המרחקים.
״אבל את בהירה, ואני רואה אותך כמו שמש...״
דניאל.