לְעוֹלָם שֶׁלֹּא אֶגַּע

הפעם, אף אחד מכם לא קשור לתהליך הזה;

לא אתה, זה שלקח לי שנה מהחיים,

ולא אתה, זה שליווה אותי במשך שלוש.

גם לא את, את שלא יודעת ולעולם לא תדעי מה עשית לי ללב,

וגם לא אתה, אבל זה כי היית שולי ולא השארת בי כלום.

עת לסלוח, ילדונת. זו בהחלט לא עת להשליך אבנים על עצמך,

כי כשאבן פוגעת ברקמה אז היא נקרעת, ושורף ומדמם ויש צלקת;

אפשר להמשיך ולהתעלם מהפצעים הקיימים, אבל זה טיפשי, כי הזיהום שיווצר רק יחמיר את המצב.

אז מעכשיו, נמש מתקנת חורים שנפערו לה בעור ובלב. 

ספר החוקים החדש נבנה כך;

אסור לך לשכוח אותך

אסור לך להתאהב

אסור לך לדבר יותר מדי

אסור לך לבלוט

מותר לך לשכוח קצת מהמטרה

מותר לך לספר להם, רק עדיף שלא

מותר לך לחשוב עליה

מותר לך לאכול קצת שוקולד

פרפקציוניזם אאוט

אושר אין.

מן המרפסת הזו, ללא רשמיות

אעמוד ואנופף באצילות המתבקשת

זה יקרה כנראה

בעוד עשרים שנה בערך;

ועדיין אהיה בת עשרים

אף כי גילי יהיה כפול

מצלמות יופנו במדוייק כברקים

שכן סיטואציה כזו לא תבוא עוד

וסביר להניח, כן

שלאחר הופעתי על המרפסת

ארד לבד בגרם המדרגות

לבושה משי, הדר ותפארת;

כל שיהיה לגופי באמת -

דמעות מודחקות וזהב די יקר

עם כל מדרגה שארד תיפתח מגירה

מלאה ביופי ישן ועקר

ואגיע לרחוב,

ופתאום כבר לא אהיה גבוהה

כי אם בגובה של כולם;

ובטח ארגיש כמו ילדה,

אך חיש מהר הגברברים

יזכירו לי שכבר אישה

אישה

גלגלים עולים ויורדים

נעים בכיוון התנועה

עננים מתיישבים על ספסל

ובתוך כל זה הבאר עוד עומדת ריקה

המבט הוא לא זה שביקשתי

המגע הוא לא זה שידעתי

ולמרות זאת, אין לי ברירה.

æ

אחרי המון זמן שלא כתבתי, יצא השיר הזה.

וזאת האמת..האמת במדויק.

דניאל.