בלוג. דברים.בשיטת המקצב והטמפרטורה. |
| 3/2010
אז מה עכשיו?
אז מה עושים כשפתאום המשקל באמת עולה? מה עושים כשיחד עם התרופות באים כמה קילוגרמים שאי-אפשר להשלים איתם?
מה קורה כשפתאום את לא הכי רזה באף מקום, כשאת עדיין 'רזה' לדעתם של אחרים (או לפחות זה מה שהם אומרים לך) אבל לא נכנסת לחצי (או יותר) מהבגדים שבארון?
ומה עושים עם הזיכרון על תקופה בריאה, באמת בריאה, אבל במידה 34? כשרוצים לחזור לשם?
מה עושים עם הקולות, אלה שמזכירים לך כמה זמן ייקח לך לרדת את ה-X קילוגרמים האלה בדיאטה הבריאה שאת עושה, כמה את שונאת את הכושר היומיומי (כן כן, גם אני התחלתי), כמה מהר זה ירד אם רק...?
ועם הקול החבוי ההוא בפנים, שבכל אכזבה נוספת צועק עליך בפנים, זכר חלש ורפה לעצמה שהייתה לו שם בפנים פעם?
אני יודעת מה עושים: מתעלמים, לובשים זוג מכנסיים אחר ויוצאים לאימון (כן, גם היום, אפילו שלא יכולתי ללכת לעבודה; זה המעט ש...). לובשים בגדים שמתאימים ולא נאבקים כל יום בעוד מידה קטנטונת שכרגע לא עולה. נשקלים אחת לשבוע ולא אחת ליום, וזוכרים שדי בזה. מתמקדים בעובדה שאני עדיין נראית טוב, שאני עדיין אהובה - ושזה בכלל לא קשור למשקל שלי, שאני עדיין יפה. לא סופרים קלוריות בדקדקנות מופתית, רק בערך, רק כאילו - רק להגיע לכך וכך ביום פחות או יותר, אבל בלי לספור, בלי לכתוב, בלי להתעמק. אומרים לקולות האלה שם בפנים לסתום את הפה הגדול שלהם, כי כל-כך יותר טוב היום מאשר כשהם ניווטו את הספינה.
את כל אלה צריך לעשות - את כל אלה אני עושה.
אני רק מקווה שהמאבק הזה יסתיים כמה שיותר מהר. אני לא רוצה להמשיך ולבחון את מאזן הכוחות כאן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
