יומני, היה קר!

לפני קצת יותר מ3 חודשים שיניתי סטטוס, עוד קצת פחות מחודש אני אשנה אותו שוב.

כל מכרי וחברי לפייסבוק יכולים לראות את זה.

אמרו עלי הרבה דברים בחיי, מתחשב, מצחיק, שנון, שרמנטי, רומנטי, סקסי, שקסי (מה שזה לא יהיה) ועוד כמה כינויים

רגע לפני ששיניתי סטטוס פעם קודמת, עשיתי את זה בצורה שמתאימה לחלק מהתאורים האלה

רגע לפני שחברה שלי ואני כבר לא היינו יותר חברה שלי ואני, ביום ההולדת שלה, שהיה גם ה30 לסבתה ז"ל (הגיעה עד 103, כבוד)

דווקא דאגתי שהחברות שלה יהיו בסביבה וידאגו לה כל הזמן שאני בעבודה, הוצאתי את כישורי החמ"ל מהנפטלין והאזנתי לסדר היום שלה, בין אם זה ממנה ובין אם מSMS מהחברות.

תודה גדולה גם לאדי מרפי, שעלה לבמה ב86' עם חליפת עור סגולה והרביץ הופעה כמו שצריך, הופעה כזו שכל פעם החברה היתה חוזרת לי על אותה שורה גורלית:

"You don't own me" וגם "I don't see no ring on this finger"

יש גבול לכמה פעמים אפשר לחזור על אותה בדיחה, ויש דברים שלא אומרים לזוגתך, מי שלא תהיה...

אז בצורה הדיסקרטית שלי הבהרתי לה שאני לא אוהב לשמוע את זה בטון מזלזל משהו:

חברה ראשונה על סדר היום, אוספת אותה מבית הקברות ושמה אותה אצל חברה שניה.

חברה שניה פוגשת את החברה הראשונה עם חברה שלי ועם שני ורדים.

ורד עם האות "O" מגיע דרך החברה הראשונה, ורד עם האות "W" מגיע דרך החברה השניה.

חברה שלי והחברה השניה מסתובבות בת"א במסע קניות ושטיפת עיניים, בדרך לאיזה פארק לארוח"צ עם חברה שלישית ורביעית.

חברה שלישית ורביעית מגיעות, כל אחת עם ורד "N" ו"E" והיום ממשיך.

ילדת הממולדת כבר הבינה את הפרנציפ, תוהה איזו עוד חברה היא צריכה לפגוש עד סוף היום...

אוכלות וצוחקות, מעבירות את אחר הצהריים בניחותא, עד שהחבר המפרנס (סחבק) יסיים את העבודה.

ערב יורד, סחבק מביא אותה בדהירה הביתה, מתפלל שנשארו מים חמים למקלחת (אך לשווא), מתקלח (יותר מהר מכוכב נינג'ה), יוצא לאסוף את החברה ולקחת אותה לחוף שבו הכל התחיל.

עומדים על המדרכה מעל החוף, רוחות של סוף נובמבר, שנינו רועדים (היא מקור, אני סתם רוטט)

"אז מה? אתה מתכנן להקפיא אותי פה למוות ולזרוק אותי למים?"

"עוד לא..." כורע ברך ושולף את הורד האחרון להיום, עם האות "D".

"התפלאתי באמת מה חסר פה, יש עוד אותיות?"

"לא, מה יש לך בינתיים?"

"O, W, N, E, D, אבל You don't own me... I don't see no ring on this finger..."

"גם על זה רציתי לדבר איתך..."

"מה?"

"תגידי, רוצה לאכול?"

"לא כ"כ" ורועדת לי מקור

"רוצה לשתות?"

"קצת" רועדת קצת יותר

"רוצה להתחתן?"

"...כן" ונגמרו הרעידות

חוזר עם הברך לרצפה, שולף את הקופסא מהשרוול "רגע, באיזו יד?!"

לקח לנו כמה דקות להחליט, בסוף סיכמנו שאיפה שיותר נוח לה.

"אז מה? עכשיו למי מחכים?"

"מי אמר שמחכים?"

"אתה מתמהמה, ומסתכל כל הזמן אחורה..."

"אה, אף אחד... אוכל?"

"טוב, בסדר... כמה כבר יודעים מזה?"

"כולל אותנו - 2"

"אז את מי פוגשים פה?..."

"טוווווב, נו... אז כן פוגשים, אבל חכי ותראי לבד"

הגענו למסעדה, אחרי שווידאתי שכל המאחרים למינהם (כולל המאחרים בצורה אופנתית) יגיעו.

כולם קפצו ושמחו "מזל טוב!" ו"יומולדת שמח!"

"חכי שכולם ישבו קודם, אח"כ תראי להם..."

כולם נרגעים, רביעיית עדן הושתקה, כולם חזרו למקום והאישה עומדת בראש השולחן...

ארוסתי מרימה את היד, שתי שניות של שקט ו...

כולם קמים עוד פעם!

אפילו המנהל של המקום התבלבל, התחיל לשים את ה"HAPPY BIRTHDAY" שוב

כל החברים באים ללחוץ ידיים, כל החברות מתרגשות ומורחות את האיפור על חצי הפנים, חלק מהחברות רודפות אחרי בעצבים ורק אנחנו, הזוג הצעיר, נהנים מכל הברדק.

(טוב, זה היה קצת יותר ארוך ממה שחשבתי, אבל היה שווה כל רגע)

ולמחרת, ארוחת צהריים עם ההורים שלי, אחי, אחותי, גיסי, גיסתי והאחיינים/יות.

"איך אומרים להם?"

"לא'דע, נאלתר משהו"

איך שנכנסנו לבית - אחותי: "או, יופי, הגעתם... לשולחן כולם!"

"טוב, אז אחרי האוכל"

מסתבר שזה קצת לא נוח לאכול עם יד אחת, כשהיד השניה מוסתרת מתחת השולחן, בתוך השרוול של החולצה...

באיזשהו שלב לפני סוף הארוחה זה כבר התחיל להימאס

"שמע, אני לא יכולה לאכול ככה, זה לא נוח... תעשה משהו"

"טוב... אחותי! הגברת לא יכולה לאכול ככה"

אמא כבר חשבה שיש בעית חיתוך, כי כל הארוחה יש יד אחת מתחת השולחן... "רוצה שאני אחתוך לך את האוכל, שלא תתאמצי...?"

"לא, פשוט לא נוח לי לאכול עם יד אחת כשהיד השניה בתוך השרוול מסתירה את זה"

הארוחה נגמרה באותו רגע, כל המשפחה עם חיוך, קמים ומחבקים.

את הקינוח כבר אכלה עם שתי ידיים פנויות.

רווק פג תוקף