יומני, היה קר!

יום חמישי.

28 שנה עברו.

הילדה הקטנה התבגרה, השתחררה מהצבא. חברים באו, חברים הלכו.

הלכה ללמוד משפטים, עברה את הבחינות לשכה ונכנסה לסטטיסטיקה (עו"ד אחד על כל 150 אזרחים בארץ... נכון לאותו יום)

הפגישה הראשונה (הרשמית) שלנו היתה ביום שלישי (לפני שנתיים).

מיכל אספה אותי מהרכבת בת"א ונסענו לאכול משהו באיזו מסעדה על החוף בראשון.

אחרי כמה חודשים היה לנו איזה משבר... זה היה שבוע קשה.

"אני מבקשת שתבוא" - זה היה הSMS שהביא אותי בחזרה לחוף בראשון. ישבנו ודיברנו, עישנתי קצת כדי להרגע. ועברנו את זה.

חזרנו להיות ביחד, בזכות העקשנות שלה ולמרות המרחק שהיה בינינו, הבעיות הגדולות הפכו להיות מיניאטוריות ברגע שדיברנו עליהן.

ביום חמישי הגדול (שלא בשליטתנו היה גם ה30 לסבתה ז"ל) לקחה יום חופש מהעבודה.

בבוקר - גילוי מצבה לסבתה.

בצהריים - פיקניק עם החברות הכי קרובות.

ובערב - היא שלי. (שנה שעברה הסכמתי שחברה שלה תיקח אותה ליום ספא, עכשיו תורי)

חזרנו לחוף ההוא, 22:00, היה קצת קר (טוב, על מי אני עובד, זה נובמבר, היא מאוד קר)

עומדים בקצה מגרש החניה, מחובקים, מולנו הים והחוף, מעלינו הכוכבים ומאחורינו - אתר בניה לעוד איזו מסעדה.

G: "מה קורה?"

מיכל: "קצת קר ואני מתה לשרותים"

G: "רוצה לאכול משהו?"

מיכל: "לא רעבה כ"כ דווקא"

G: "רוצה לשתות משהו?"

מיכל: "כן, בסדר, יותר צריכה לשרותים"

G: "רוצה להתחתן?"

מיכל: "...כן..."

רגע אחד שעזבתי אותה כדי להוציא את הטבעת שהחבאתי על ברך אחת, והיא רועדת מקור ו/או מהתרגשות.

נסענו למסעדה שבה הכל התחיל, בדרך מהאוטו למתחם האוכל "אז מי מחכה לנו בפנים?"

G: "חכי ותראי..."

מיכל: "מישהו יודע מזה?"

G: "עוד לא, בואי נשחק איתם קצת.. תני להם להרגע קודם."

נכנסנו למסעדה, מיטב החברים שלה קופצים ומאושרים ומחייכים "מזל טוב! יומולדת שמח!"

חיבוקים, נשיקות, לחיצות ידיים, מרימים כוסות לחיים... כולם נרגעים ומאושרים, חוזרים למקום שלהם.

מיכל נעמדת בקצה השולחן, נראה שעומדת להגיד משהו, כולם משתתקים ומחכים...

יד שמאל עולה לאוויר, עם טבעת על אצבע אסטרטגית.

שתי שניות של שקט (אני די בטוח שלכל החברים זה נמשך כמו נצח) וכולם קמו עוד פעם "מזל טוב!"

אני באותו רגע ברחתי הצידה, נתתי לכולם להתגודד סביבה, אותי הם ימצאו אח"כ, חוץ מכמה חברים שהיו בטוחים שאני אעשה את זה בהזדמנות אחרת...

זה היה אחד הימים הטובים בחיי.

יום שאני אזכור עוד הרבה זמן, יום חמישי.