יומני, היה קר!

יום שישי הראשון בחיים שלי התחיל ב5:05 בבוקר (במשקל 4,350).

כן, כן, נולדתי נפיל.

שבועיים לפני הלידה אמא הלכה לקופ"ח והאחות שבדקה אותה אמרה לה "אני שולחת אותך לבי"ח, יש לך פה תאומים ועושה רושם שהם בדרך החוצה" - יופי מטומטמת! יש שם ילד אחד, את שומעת בסטטוסקופ שני סטים של דפיקות לב, אחד של הילד ואחד של אמא שלו! (מיותר לציין שכל בית החולים אח"כ צחק על אותה אחות כ"כ חזק שזה עשה להם את החודש)

נולדתי כ"כ גדול שאנשים שרואים אותי עומד ליד אמא מסתכלים עליה בייראת כבוד (או פחד ממני)

דודה שלי החליטה לשמור לי בגדים מהבן שלה שמבוגר ממני בשנה וחצי, זה החזיק מעמד עד גיל חצי שנה שלי - אח"כ אמא שלי העבירה לה בגדים שהיו קטנים עלי.

נולדתי כ"כ גדול שבחזרה הביתה מבי"ח - אני נהגתי... עוד בדיחות?

מאז ומעולם אהבתי את ימי שישי, העובדה שאין בי"ס למחרת, לא צריך לקום מוקדם בצבא, אין עבודה למחרת - הדברים הקטנים שעושים את היום הזה כ"כ גדול.

 ביום שישי גם התחילו ליפול קטיושות בכרמיאל (אני זוכר את הצמרמורת שעברה בי כשראיתי את העשן שעלה מהפגיעה במפעל כתר)

פעמיים בימי שישי קיבלתי דוח תנועה.

כל יום שישי הראשון של חודש יולי מוגדר כיום מלחמה בכיכר רבין (מלחמת מים, אחד הדברים הגאונים)

ביום שישי הודענו להורים שלנו שאנחנו מתחתנים (ההורים שלי גילו בארוחת צהריים, מיכל התקשרה להורים שלה אחרי 12 בלילה - זה נחשב!)

ביום שישי התחתנו (בלי להישמע נרקסיסט יותר מדי, אנשים עדיין מדברים על הארוע)

אתם מבינים לאן אני חותר פה, נכון...?

זה היה יום שישי כשמיכל גילתה שאנחנו בהריון.

המשך יבוא...