יומני, היה קר!

לפני עשור היה יום שני.

השנה של באג 2000, הייתי בצבא, עדיין ילד, אבל כבר כתבתי על זה.

לפני 10 חודשים אנשים החליטו לכתוב את הסיכום עשור שלהם, יענו זה העשור המשמעותי בחייהם...

בשליש האחרון של החיים שלי עברתי הרבה, חברים שלי עברו יותר, יש חברים שעברו פחות.

הכרתי חברים שהפכו להיות החברים הכי טובים שלי בגלל מי שאני, וכאלה שהפכו להיות חברים בגלל מה שיש לי (הם נעלמו מאז).

עשיתי תאונה עם הרכב (ואבא דאג שיתקנו אותו בחזרה), עשיתי עוד תאונה (והרכב חזר שוב), פעם שלישית (ואבא שלי העקשן יותר מתמיד החזיר אותו שוב).

קנו לי רכב, התאכזרתי אליו קצת יותר מדי, מכרנו אותו לפני שהיה הולך לגמרי.

השתחררתי מהצבא אחרי חודש בקבע, עשיתי מילואים 100 מטר מעזה, ברחתי מכרמיאל כשהתחילה המלחמה (אחרי שראיתי את העשן שעלה ממפעל כתר כשקיבל אחת), עשיתי מילואים ליד הבית ישר אחרי המלחמה, עשיתי מילואים בבסיס שממנו נחטף גלעד שליט.

עבדתי בתחנת דלק בשביל המענק, עבדתי במקורות תודה לקומבינה של אבא, עבדתי במדידות, עבדתי בבית מלאכה למשאבות, עבדתי במפעל מתכת (אלומיניום, אבל בקטנה), עבדתי בטבעול, עבדתי בבית דפוס, עבדתי בתעשייה האווירית ונכון לעכשיו אני עובד באחד המונופולים הגדולים בארץ.

קיבלתי תעודת הנדסאי מכונות, אחרי 3 שנים של לימודי ערב (ועוד שנתיים של התמזמזות על הפרוייקט), למדתי בקורס ברמנים (לא זוכר כלום, אבל יש לי את הספרים), למדתי לנהוג על אופנוע (ובזה נגמר הנסיון שלי על דו-גלגלי ממונע), התחלתי ללמוד הנדסת תוכנה (והתייאשתי אחרי קצת פחות משנה).

חברות באו, חברות הלכו, שרפתי קילומטרים על קילומטרים בשביל בנות שעשו לי רק צרות, היתה לי חברה מאשקלון, היו לי חברות מכרמיאל, היו חברות מת"א, חרא, אפילו היתה אחת מאנגליה.

הכרתי את החברה האחרונה, שגרמה לי (סופסוף) לעזוב את הבית של ההורים ולעבור למרכז, התחתנתי איתה (זה היה יום שישי), קנינו בית, קנינו אוטו.

ועכשיו, רגע לפני שהעשור הרביעי שלי מתחיל, אני רושם את סיכום העשור שלי תוך כדי נסיון להרדים את בני בן השבועיים וחצי...