יומני, היה קר!

טוב, הפעם זה יהיה שונה...

איש ש"לא יצא לו" להיות עם בחורה במגע אינטימי במשך 40 שנותיו הראשונות פה - כמה עצוב (או מצחיק) שזה יכוליות, קרה לי מקרה דומה...

חישוב מהיר: אני בן 25 וקרה לי מקרה דומה... (???) פה ה"דומה" תופס משמעות. לא יצא לי (או לא הכנסתי) עד גיל 20.

הייתי חייל בחיל האויר (כן, אלה שטוחנים) ונשארתי בתורנות שבת + חג (ראש השנה) בכוננות יום ולילה בבסיס - זתומרת ארבעה ימים במתכונת שבת.

חבר שלי נשאר שבת גם כן, בבסיס אחר. בין השיחות שלנו הוא פלט למישהי: "בואי תגידי שלום" ברקע שמעתי אותה מקטרת: "אוף, מה אתה רוצה ממני?" ולקחה את השפופרת, "הלו!"

"מה את צועקת? איפה שלום? חג שמח? שנה טובה?..." "איזה חג שמח? אני סוגרת חג בבסיס!" "הלוואי עלי, אני סוגר שבת וחג בבסיס והממולדת שלי בדיוק אחרי כל הברדק הזה..." "מה באמת?" "אז המצב שלך לא כ"כ גרוע..." ככה המשכנו להעביר את השבת והחג בשיחות ארוכות שהעבירו לנו את הזמן, בין כל ההקפצות, עד שהחג נגמר והיינו צריכים לצאת הביתה.

הבסיס שלה נמצא שעה מהבית, שלי - 5 שעות. עם המזל שלי - התייבשתי כי לא שתיתי כלום בחג הזה והעברתי את השעתיים לפני היציאה הביתה עם שני ליטר "הרטמן" לווריד.

בסוף יצאתי, והגעתי הביתה (21:00, אבל הגעתי), התקלחתי ויצאתי לבליינד דייט כמו יורם (שוקיסט) בגישה של "ילך - ילך, לא ילך - לא קריטי".

<22:00>

נפגשנו, הייתה דממה, מבטים חוקרים, חיוכים מתחלפים, לחיצת יד וחיבוק מנומס. ישבנו ודיברנו, קפצנו לבקר את החבר...

אחרי שעה של סמול טוק בין שלושתנו - התפזרנו (הוא המשיך לשוטט במחשב ואנחנו המשכנו לטייל בעיר).

הגעתי למגרש חניה מאולתר עם תצפית על הכפרים הערבים, כל פעם יש להם איזו חתונה שם, ישבנו על המכסה מנוע.

באמצע משפט, היא מסתובבת ומשעינה אותי על המכסה מנוע, עם רעש של פח מתכופף - שנינו קופצים וצוחקים, אני עוד מצחקק לי והיא ממשיכה.

"משטרות מפטרלות פה..."

"אז?"

"שנלך לאנשהו? אולי לאיזה בית?"

"יש לי כלב, הוא יעיר את כל הבית"

<00:30>

הגענו אלי, הלב מתחיל לדפוק כמו אחרי מרתון (ועוד לא התחלתי כלום), בגדים (שלי בעיקר) מתעופפים בחדר ואני בהלם, שוכב על המיטה. היא רוקדת למרלין מנסון תוך כדי הורדה של הבגדים, נשכבת מעלי ואני עדיין בשוק.

"יש לך גומי?"

"לא"

"מה? למה?"

"כי לא עשיתי את זה אף פעם ואם לומר ת'אמת - לא תכננתי שזה יקרה דווקא עכשיו..."

"טוב, אז תודיע לי כשזה מגיע.."

"רגע" עם עין רטובה "לא כ"כ מהר..."

מלטפת אותי בצורה מרגיעה על כל הגוף, מחזיקה אותי בעדינות והלב דופק עד שכולי רועד.

"אוקיי..." ולאט לאט אני מרגיש אותה עוטפת אותי בחום מרגיע...

מחבק אותה כ"כ חזק עד שכמעט גמרתי. היא מתרוממת ואני מתוח עדיין עם פרצוף של שוק, בין צחוק מטורף לדמעות של שמחה, מושך את השמיכה מעלינו ונרדמים כמו כפיות.

חמש דקות יותר מאוחר - מעיר אותה וממשיכים...

<3:30>

"אני צריך לקום עוד שעה וחצי לבסיס"

שתיקה...

באותה השתיקה התלבשנו ויצאנו, החזרתי אותה הביתה וחזרתי לישון.

אחרי שבוע המשכנו את ה"שיחה", אחרי חודש היא כבר לא התקשרה.

רק חבר אחד יודע את השם שלה, בשביל כל השאר היא "המתנה שלי ליומולדת 20".