יומני, היה קר!

יאמר לזכותה שלא הייתי כותב את זה אחרת אם לא הייתי רואה את זה.

הבטחתי הסברים:

היום היה היום הראשון לי בעבודה.

הרגשתי כמו ביום הראשון בבסיס החדש בתקופת הצבא שלי, מטייל בין כל התחנות, מחתים את כל מי שצריך, אפסנאות, שלישות, שק"ם, וכל זה - ברעל.

בעבודה זה היה קצת שונה, האפסנאי עדיין האפסנאי, השלישה היא מנהל משאבי אנוש והשק"ם - אין.

בעבודה בצבא גם הייתי מורעל, אפילו נלחמתי על האפשרות לחתום קבע. אבל עד שאני אגיע למעמד של קבע בעבודה הזו - יש זמן.

מבחינת עבודה מעשית - אפשר להגיד ש"נפלתי טוב".

בצבא היה לי איזה איגור אחד שדומה לשרק (אני ממש לא צוחק בקטע הזה) אותו איגור היה אומר לי מה לעשות כל הזמן (והחרא הזה בפז"מ שלי!) ובזמן שאני הולך לעשות את מה שהוא אמר - אני שם לב שהוא עושה את מה שהוא אמר לי לעשות תוך כדי ריצה והסתלבטות על זה שאני לא מקשיב לו.

אבא אומר כל הזמן שתמיד יהיה מישהו שיגיד לי מה לעשות ותמיד יהיה איזה מניאק שיכניס לי מרפק לצלעות כדי להתקדם על חשבוני (כאילו לא שמתי לב לזה כל החיים שלי עד עכשיו).

אחרי שהמפקד בנקודת העבודה דיבר איתי - הוא סיפח אותי לחייל ותיק ואמר לו שילמד אותי את הבסיס בעבודה הזו במשך כמה זמן, לאט לאט תפסתי את העקרון בין המטוסים האלה (תוך כדי התחמקות מאיגור), עד שעברתי נקודת עבודה (רחוק מאיגור) הייתי מקצועי בעבודה על המטוסים וכשניסו ללמד אותי משהו - הסברתי לאותו מישהו שניסה ללמד אותי מה הוא רוצה שאני אעשה.

בעבודה הקודמת עבדתי עם אלי, הוא לומד איתי והוא עובד שם כבר 9 שנים (מתוכם: 4 שנים לפני הצבא).

אלי תפס עלי תחת מהשבוע הראשון שהייתי שם, אפילו כשהצעתי שנעשה את התא הזה בתור פרוייקט הוא סירב בתוקף ("השתגעת? אתה יודע כמה חישובים זה?")

אפילו כשחישבתי לתומי חישוב פשוט של בורג חיוני (שעולה בסה"כ 3000 שקל) ועליתי על טעות - אלי סירב להקשיב לי ואמר שאני סתם מתנשא וחושב את עצמי בגלל שאני לומד, אין לי נסיון בתעשיה ואני לא מבין כלום, תעשיה זה בכלל לא כמו שאני מדמיין לעצמי וכדאי לי מאוד לשמור על פרופיל נמוך... ויכוח קולני שנמשך שעתיים. (למחרת אלי בא עם דף, עט ומחשבון וחישב מחדש את הבורג... - הוא גילה שהוא טעה, בגדול.)

בעבודה היום דיבר איתי מנהל העבודה על עקרון הפעולה של עבודה במפעל הזה ואח"כ סופחתי למוריס (לא יודע עדיין אם יש לו יונים, אבל יש לו שני בנים שעובדים במפעל הזה, אישה שמדפדפת בין בית חולים לבית וחברה), הסתובבנו לנו במפעל וחיפשנו תקלות (שתיקנו אותן יותר מאוחר), מוריס רק שאל אם אני רואה את מה שהוא מנסה להראות לי ובלי לשים לב הוא עמד מאחורי ודיבר עם חברה שלו בזמן שאני מתקן את מה שבאנו לתקן.

מפעל כזה גדול לייצור אוכל כזה צמחוני מצריך כיסוי שיער וכל דבר אחר שעלול לנשור ולהפריע למהלך הייצור, יום אחד הספיק לי כדי להחליט את ההחלטה הזו - לסבול כל יום עם הכיסוי שיער הזה מתחת לאף או להתגלח... - אפשר להגיד שהורדתי את מידת הפרצוף שלי בכמה אחוזים.

זה ארוך, אני יודע. אבל נהניתי היום בעבודה אז לא אכפת לי.

אלי התקשר אלי שבוע שעבר ושאל אם אני רוצה להשתתף איתו בפרוייקט סופשנה, נחשו איזה פרוייקט...