יומני, היה קר!

טוב, אז אולי לא חצי.

במקרה שלי (קמצנות) גם עשירית זה הרבה.

חשבתי לנסוע ולקנות לי מכנסי באגיז (או ראפרים, כאלה עם הכיסים הענקיים וכל הקישקושים עליהם), אבל גם לא רציתי לעשות את הקניות האלו לבד, כי זה לא כיף כ"כ לבד ואין איזו חוות דעת נורמלית לגבי הקניה המיועדת.

אז הגעתי לקניון שלא קשור לחנות שחיפשתי ומצאתי שותפה לקניות - עכשיו נשאר לקנות משהו, ואז הכל בסדר.

אחרי חריש קצר בקומה האחרונה, נמצאה החנות הראשונה - ROXY עם כמה בגדים צבעוניים ומוכר, שלטענת השותפה, נראה חמוד, שזוף וסבבה (ואם הוא נראה ככה אז בטח כבר יש לו מישהי, בגלל זה זה לא יעזור אם היא תבקש את הטלפון שלו).

"הוא מחפש מכנסיים" התחילה את השיחה בלי פחד.

"טוב, איזו מידה אתה?"

"50, 52..."

"אתה בטוח?!" תוך כדי שהוא בוחן לי את התחת.

"נראה לי, זה מה שהייתי בפעם האחרונה שבדקתי" (כשהתחלתי לעבוד לפני 4 חודשים)

"52 אין לי, בוא נראה אם 50 יעלה עליך, אח"כ נדבר הלאה."

בדיקה קצרה שכללה את הכניסה שלי למכנס בלי נסיון דחיסה כלשהו גילתה ש50 זה "קצת גדול עלי..."

"אז אתה פחות מ50" קרן המוכר (שבינתיים שותפתי גילתה שהוא גם גולש ומבלה בים מתי שיש לו זמן)

"יש לך את זה בפחות?"

"^*%# @ !!! " צונזר, אבל זה מה שהשותפה אמרה אחרי שיצאתי עם המכנס החדש..

"זה מההליכות שלך?!"

"כן, אמרתי לך שתבואי איתי, לא רצית"

"טוב, טוב, שבוע הבא"

אחרי המכנסיים, הוא הצליח לדחוף לי גם קניה של 6 חולצות, 1 שבאמת נראית טוב ו 5 שהיו במבצע ("5 ב 100" כשכל אחת עולה 15 בטח...)

אחרי המשך חרישה של שאר הקומה וחצי מהקניון - יצאנו לעבר החנות העיקרית, שלמטרתה יצאתי למסע הזה.

את הרחוב לא מצאתי, אפילו אחרי ששאלתי (כן, אני גבר ואני שאלתי אחרים להכוונה!)...

רק בדרך הביתה, אחרי התייאשות מהחיפושים - תפס את עיני איזה שלט צדדי עם כיתוב מחוק שהיה בכוון ההפוך לכוון הנסיעה שלי!

גם אז לא מצאתי את החנות.

מוסר השכל:

אין.

אבל ללכת כל יום 7 - 8 ק"מ בשעה, לעשות תרגילים כל בוקר ולאכול נכון - גורמים להרגשה טובה בסוף, במיוחד כשעושים קניות ומודדים בגדים.