חזרתי להליכות.
אחרי חודשיים של הזנחה פושעת, ארוחות שחיתות ושאר התחמקויות - הלכתי.
המפעל שלנו פותח סניף בצ'כיה, אז כמה צ'כים באו ללמוד את העבודה... הכל טוב ויפה, אבל הם לא מבינים מילה בעברית (שלא לדבר על אנגלית אפילו) ואני לא מבין צ'כית. גם אין לנו כ"כ הרבה מתורגמנים באיזור (רק 2 מתרגמים למשמרת), אבל אם המנהל אמר ששלושה צ'כים יבואו איתי ללמוד קצת על העבודה (למרות שהמתורגמן שלנו הלך עם קבוצה אחרת של צ'כים) - הם יבואו.
הבוס קצת מזכיר לי את עמיר פרץ בגרסת ארץ נהדרת, "מה הבעיה בשבילך ללמד אותם? תתחיל ללמוד קצת צ'כית, לא יזיק לך"
ג'קי מצא אותי עם שלושה צ'כים, בלי מתורגמן בסביבה, ושאל אותי שאלה (שכנראה תחזור בתגובות) "איך אתה מתקשר איתם?"
"כמו שאני מתקשר עם כל שאר המפעל... בפנטומימה!"
מסתבר שהצלחתי להסביר להם לא רע, רק הגענו למכונה מסויימת ושלושתם קפצו עליה מכל כוון ותיקנו עוד לפני שהספקתי להבין מי קרא לטפל בבעיה.
הקבוצה השניה הלכה עם איש אחזקה אחר (הרומני החפרן - לצורך העניין), עד הפסקת הצהריים סיימתי את ה"שיעור" שלי, הרומני המשיך עם הקבוצה שלו עד סוף המשמרת. - על זה אני אומר: טוב שהצ'כים לא מבינים רומנית.
דודה של אבא נפטרה אתמול, לא הייתי כ"כ קשור אליה, אני לא מכיר אותה כ"כ טוב.
אחרת הייתי כותב פה עכשיו פוסט שחור.
סיימתי את הלימודים, אבל עדיין הפרוייקט מונח לי מול הפרצוף כל יום (כשאני בבית), היום אבא תפס יוזמה ועבר איתי על חלק, אם התחלת העבודה היא חצי מהדרך - אז הגיע הזמן שאני אעבור את החצי הזה כבר.
אני מוריד את הרשימת שמות בינתיים, לא רוצה לפתח בכם תקוות שאני באמת קורא אצלכם, אני צריך לסגור כמה דברים עם עצמי קודם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
G_dot