שחבל על הזמן...
שבוע שעבר חזרו אלנו הצ'כים, אחרי חופשת הסילבסטר שלהם עם המשפחות. עכשיו הם אצלנו לחודשיים הבאים, צריכים להתמקצע בכל המפעל, מה שלוקח לישראלי שעובד באחזקה כמעט שנה.
תוך פרק זמן קצר, הם למדו את השפה שלנו לפחות את המילים הרלוונטיות (בתאבון, בוקר טוב, שלום, בחורה יפה, רוצה לבוא אלי?) ובעזרת המתורגמנים יידעו אותנו לגבי מצבם הרעוע.
בינהם הגיעו כמה צ'כיות, בהתחלה כולן היו רשמיות, התנהגו בנימוס, אכלו עם פה סגור... אבל עם הזמן - השתלט גם עליהן האופי הישראלי, עד כדי כך שהתחילו לבלוס עם פה פעור, לזרוק הערות בפרהסיה ואפילו להפליק לשאר העובדים.
בדיוק היום בבוקר דיברתי עם אחד העובדים על המצב הנוכחי, אם היינו נוסעים לשם קבוצה של ישראלים, סביר להניח שהיו מדברים עלינו כמעט אותו דבר ולא היינו מבינים מילה.
ומה אם כל הבנות האלו מדברות בינן לבין עצמן על הישראלים, בוחנות אותנו כמו בשוק בשר ושוב, אנחנו לא מבינים מילה...
לקראת סוף המשמרת עבדתי על מכונה מסויימת כשבידי מפתח (19), זוג צ'כיות חלפו על פני לעבר השרותים, הנהנתי להן "שלום" עם הראש והמשכתי בענייני. מאמצע שומקום (או מקצות האצבעות של אחת מהן) הרגשתי צביטה כזו בתחת שגרמה לי לזנק (כמעט כמו פזצט"א) על מי שהתקיף אותי.
עד שהבנתי לאן הן הלכו - הן כבר היו רחוקות מידי, אז לא זרקתי את המפתח עליהן... (גם כי הייתי צריך להשתמש בו בתדירות גבוהה)
העניין הזה לא היה מפריע לי אם לא הייתה לי חברה, אבל גם לא היה מפריע לי אם אותה צובטת לא הייתה בגובה שלי (!!!)
טוב שמחר אני לא צריך לעבוד באיזור שלהן יותר מידי, אתן להם (ולהן) להרגע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
G_dot