יומני, היה קר!

היה מ-ד-ה-י-ם-!

זהו.

ועכשיו, אחרי שצחקנו - נעבור לחלק האומנותי...

יום רביעי אחרי העבודה זינקתי לאסוף מתנת ממולדת לאמא שארגנתי מאחד הספקים שלנו (הידד לקומבינה!)

הגעתי לרכבת בזמן, הסתובבתי לי בניחותא במרכז עזריאלי. השרב התחיל והשפיע לי על השיער והמצברוח לא בטוב כ"כ.

שינה טובה לקראת התעוררות ב6 בבוקר ואני צריך להיות בחופש (!!!)

בדרך לאסוף את הרכב - טלפון מהעבודה (משום מה לא הייתי מופתע מזה...)

אחרי שהרגעתי את האנשים שלא חטפו אותי ואני לא חולה - הרגעתי את חברה שלי, מסתבר שכשחברת ההשכרה אומרת שהפתיחה ב8:00 - כנראה הכוונה היא יותר לכוון 9:00.

יצאנו לדרך בשעה טובה - 10:30, מיזוג טוב, מוזיקה טובה ואחרי שיצאנו מהטווח של גלגל"צ במרכז - דיסקים.

הפסקת סיגריה קצת אחרי רמון, בדקנו גם כמה גדול תא המטען... שתי חברות נכנסות שם בכיף.

אני נכנסתי בטוב, לצאת - זו כבר בעיה אחרת.

המלון בשיפוצים אז אילתרנו חניות מסביבו אבל בעיקר הלכנו.

ארוחת ערב של יום חמישי (ארוחה יחידה באותו יום) הייתה במפלט האחרון. סטייל מסעדה על חוף הקאריביים, רשתות דייגים מפוזרות מסביב, תפריט בריא של פירות ים, תקרה נמוכה ושרותים בבניין אחר.

אפטר פארטי על החוף, חופש - אני לא נוהג, אז אפשר לשתות

יום שישי על הבוקר - בריכה. אח"כ פניתי למסאג' שתכננתי עליו כבר כמה שנים...

מה זה מסאג', ז'ון גלר, מישהי דקיקה, עור ועצמות, התחילה ברגליים עם אזהרה "תודיע לי אם אני לוחצת חזק מדי..."

"בדיוק באתי לשאול אם את יכולה ללחוץ יותר חזק"... נשמע כמו אנחת יאוש משהו מגיעה ממנה, אבל התעלמתי.

אז 70 דקות שכבתי והרגשתי כמו בצק, עיסוי חזק ושמן... אוי, כמה שמן.

שימנה אותי כהוגן, כמעט החלקתי על הראש אח"כ כשנכנסתי לכפכפים.

חזרתי לחדר לשטוף את השמן, לישון קצת ולהתארגן לארוחת ערב באגאדיר (כן, פתחו סניף גם באילת)

אפטר פארטי (שוב) על החוף.

יום שבת התחיל בצום, אחרי הבריכה - ארוחת השחיתות של הסו"ש: קאסה דו ברזיל. מסעדת הדגל של אילת (מבחינתי)

אכול כפי יכולתך... ואנחנו אכלנו.

מומלץ לבוא רעבים ובשעות הצהריים, כי אם באים אחרי נשנוש קל ובשעות הערב - לא מספיקים לעכל כ"כ את האוכל לפני שמגיע המלצר עם השיפוד הבא.

בערב - מסע קניות, בלי פחד ובלי מע"מ.

שינה טובה לקראת הנסיעה חזרה צפונה, ארוחת בוקר מלאה (מאוד), תדלוק (בלי מע"מ) ודהירה על גבול ירדן.

החזרנו את האוטו יום קודם, עם חריגה בק"מ (50 פחות ממה שסגרנו בהתחלה)

ולקינוח - ארוחת סיום בנאפיס, עם השרותים ההזויים בינתיים.

חיישני קרבה מאחורי האסלה, ששכחתי מהם בינתיים, אבל כשהתרוממתי מהאסלה...

שוב כמעט החלקתי על הראש מהמהירות שהסתובבתי לראות מי מוריד לי את המים ותופס אותי עם המכנסיים למטה.

אחלה דרך לסיים את הסוף הזה.