יומני, היה קר!

וביום כיפור - בכללאאאאללל...

אני זוכר את שנה שעברה, הייתי בקטע של הליכות (גם עכשיו אני בקטע הזה, רק קצת פחות) ויצאתי לצעידה של שעתיים (10 ק"מ + 300 מדרגות בעליה) עם נגן MP3

חבורות של ילדים עם אפניים, רולרבליידז, סקטים וקורקינטים מסביבי ועוד כמה ילדים שהתיישבו באמצע הכביש (כי הם יכולים) מדברים בנייד עם חברים שלהם (שיצא לי לפגוש כמה צמתים בהמשך), מנסים למשוך את תשומת ליבי לעובדה שאני שומע מוזיקה ביום כיפור.

חלפתי על פניהם, מטפטף זיעה, מסריח ונהנה מכל רגע שאני לא שומע אותם בלי להגיב אפילו.

יום כיפור האחרון, תכננתי לבלות עם חבר שנשאר לבד בחג (זה נחשב חג, נכון?) כי חברה שלו החליטה לבלות עם חברה שלה במרכז הארץ.

אז תכננתי...

העובדה שידידה שלי החליטה בשביל חברה שלי שאת החג אנחנו מעבירים אצלהם (בגן חיות: 2 כלבים, 2 חתולים, 8 צ'ינצ'ילות ותוכי מדבר) לא עזרה לתכנון הראשוני שלי.

אז כל ההכנות לאירוח שלנו אצלהם קצת בלבלו אותנו ואת כל הדברים שרצינו להביא לשהיה אצלהם.

אז המשאף של חברה שלי נשאר בבית שלי.

אז התרופה נגד אלרגיות שלה נשארה ליד המשאף.

אז החתולים לא היו סגורים בחדר אחר.

אז לא קיבלנו מיטה בחדר מבודד בלי שאריות של סימנים של שיערות של חתולים.

אז הגיע לחברה שלי התקף אסטמה / אלרגיה ב1 בלילה ביום כיפור...

אמרנו יפה שלום לכולם, נכנסנו לאוטו ונסענו משם. נהגתי מכופף באוטו, בלי אורות עד שיצאנו מהמושב.

נסענו דרך הכפרים, היה נראה כמו כל יום שישי שגרתי, עם כל המכוניות בכביש.

הגעתי לכרמיאל, עברתי את כרמיאל, עקפתי את כרמיאל ונכנסתי מהכניסה האחרונה שהכי קרובה אלי הביתה ועוברת בכמה שפחות עיר.

אחרי שנכנסתי שמתי לב לרכב שמתחיל לנסוע אחרי, עד שהגעתי למרכז הוא כבר נדבק אלי, עד שהגעתי לכניסה לרחוב הוא כבר התחיל לצפור ולהבהב לי עם האורות הגבוהים.

לא חיכיתי שיחסום אותי עם הרכב כדי שיצאו אלי שלושת האנשים שהיו בפנים, הוצאתי אליו את הראש ובנשימה אחת אמרתי:
"שמע, גברגבר, חברה שלי פה עם התקף אסטמה ואני גר פה מאחורי הסיבוב! רק תן לי קודם להוריד אותה בבית ואח"כ אני אענה לך על מה שאתה רוצה!"

יותר לא שמעתי ממנו...

איך עבר החג אצלכם?