יומני, היה קר!

יום שישי כלשהו בשנת 2001, יצאתי עם חברים למועדון בחיפה.

בסוף הערב (תחילת הבוקר) יצאנו בחזרה לכוון הבית

4 בבוקר (או לילה), האוטו עדיין בחניה, תודה רבה... עובדה משמעותית בהתחשב באיזור העויין של העיר.

נכנסנו לאוטו, 3/4 מהנוכחים התחילו לנחור אחרי שהקליקו ומכאן, אני אחראי עליהם

בין הסמטאות של העיר התחתית והשיפוצים הלא נגמרים של הרחובות הראשיים בסביבה התקרבנו לצומת נטושה, במהירות של בין 1 ל 5 קמ"ש נכנסתי והסתכלתי לכל הכיוונים תוך כדי פניה שמאלה...

לא הסתכלתי מספיק.

בקושי סיימתי את הפנייה, פלאשים, הבזקים וצרחות של מישהו (שהתברר כשוטר ערירי) קפצו עלי מאחורי אחד העצים

"תעצור בצד! תעצור בצד! תעצור מיד!"

כאילו אני יכול להמשיך לנהוג לאנשהו עכשיו, אחרי שסינוורת אותי כמעט למוות...

"למה לא עצרת?!"

מ...

"למה לא עצרת בצומת?!"

אב...

"היה שם תמרור עצור! לא ראית אותו?! תן לי רשיונות! למה לא עצרת?!"

...

"תן לי רשיונות! אני שם לך דוח!"

זה היה התמרור עצור האחרון שלא עצרתי בו

מילואים, 2008.

אחרי כמות לא מבוטלת של ויכוחים ועימותים על העובדה שאני בכלל מכונאי מטוסים ולא צריך להיות בחיל הזה החלטתי להתייאש מלנסות לשכנע אותם

במיוחד אחרי ש(שוב)שמו אותי חצי שעה מהבית בבסיס פתוח.

כל בוקר בשבועיים הראשונים של המילואים האלו הייתי נוסע דרך כל הפקקים של הבוקר

(אם כולם מתחילים לעבוד באותה שעה, יש לצפות שיהיה עומס באיזור מסויים בשעות מסויימות... סביר להניח שאותו עומס יהיה בכוון השני 10 שעות אח"כ)

בין ראשון לציון לצומת בית דגן יש נת"צ (נתיב תחבורה ציבורית, או נתיב צהוב לעקשנים בינינו) בכמה קטעים ולא בכולם מותר לנסוע בשעות מסויימות.

בקטע ספציפי אחד אסור לנסוע בין 6:30 ל 8:30, דבר שמוריד נתיב אחד ומעלה את העומס ב50%

קטע ספציפי שבו כל בוקר, אחוז בלתי מבוטל, נוסע, מקצר ועוקף את התנועה כדי לא להיתקע בעוד פקק בדרך לעבודה

במשך שבועיים רצופים, כל בוקר, הייתי פושע כמו כל שאר ישראל וקיצרתי את הדרך על אותו נת"צ

ביום רביעי האחרון נחה עלי איזושהי רוח, החלטתי לנהוג כמו בטסט (חוץ מהידיים על ה2 ו 10)

לאורך כל הדרך אני רואה נהגים ישראלים דוהרים על הנת"צ, מאושרים מהעובדה שהם "חוסכים" לעצמם כמה דקות

500 מטר לפני שנגמר הנת"צ, החלטתי שמספיק לי לראות את עכוזו של רכב הניסאן, גם ככה נגמר הנתיב עוד 500 מטר, מה כבר יקרה?

חתכתי ימינה בנונשלנטיות.

30 מטר אח"כ, בחור מבוגר לבוש בכחול מכוון אותי עוד נתיב אחד ימינה...

"כן, אתה בהריון עם שלישיה וצריך ללדת כל רגע, בגלל זה מיהרת על הנת"צ?"

אמממ...

"מה עשית על הנת"צ בשעה כזו?"

אהה..

"תן לי סיבה נורמלית, שלא אתן לך דוח"

אני מילואימניק ואני מאחר לבסיס?

"נו, באמת... אתה יכול יותר מזה"

התחמם לי האוטו ובאתי לעצור בצד?

"האוטו בסדר גמור, אין לך מה להאשים אותו"

אז...

"נו, שוטר תנועה עוצר אותך, מבקש, מתחנן בפניך שתיתן סיבה למה לא לתת לך דוח"

אין לי, לא עובר לי כלום בראש עכשיו, מצטער, אני רק רואה חבר'ה כמוך ואני בבלאק אאוט

"בסדר, אבל תן לי סיבה למה לא לתת לך דוח!"

אני לא יודע, ראית שרק יצאתי לפה לפני 30 מטר, אתה יכול לבדוק הרשעות וקנסות שלי ב5 שנים האחרונות

"לא, אין לי מסוף"

אז אין לי סיבה, באמת

"טוב, אז רשיונות בקשה..."

השתי דקות הארוכות ביותר בחיים שלי עברו לי בתוך הראש כשכל שניה דופקת על המוח למה באמת עשית את זה? הרי אמרת שאתה מפסיק עם הקיצורים, לא?

יד נכנסת דרך החלון עם רשיונות הנהיגה והרכב

"סע, סע, לא בא לי עליך"

(G מחרבן במכנסיים) תודה

ובזינוק מהסרטים, קפצתי עם האוטו מעל הנת"צ אל הנתיב הכי שמאלי והכי רחוק ממנו