אבל זה משתחרר יותר מהר מבדרך כלל
לפני שבוע וחצי חברה שלנו השתעממה לה וחפרה לה ומצאה לה (ולנו) סטודיו בדרום ת"א עם מגוון חוגים לכל הגילאים (בואו נגיד, 18+ )
זה לא היה כ"כ מעניין אם לא הייתי רואה את אדי בטקן ולא הייתי אוכל בפאפאגאיו לחגוג ממולדת לחבר, לא הייתי כ"כ ממהר להגיע לשיעור נסיון בקפוארה.
שיעור ראשון למתחילים, הסברים על הצעדים הבסיסיים ולאט לאט, תוך כדי ריקוד מוסיפים עוד צעד, עוד בעיטה ועד שמצליחים להבין מה עשינו - נגמר השיעור וצריך להחליף חולצה.
שיעור ראשון עבר בהצלחה, המקלחת שאחרי - עברה על סף גניחה והרגליים...
אוי, הרגליים.
הרגליים שלי איבדו את יכולתן לזוז בצורה הנורמלית והטבעית של "לקום מהמיטה לשרותים בבוקר"
שרירים שלא זכרתי שיש לי אפילו חזרו לעבודה מאסיבית בפרק זמן קצר מדי שלא הספקתי לקלוט בעצמי מה קורה.
כל צעד - מקלל, כל התרוממות מהכסא כדי ללכת למקום אחר מלווה בתפילת פולסא דנורא לשרירים התפוסים...
כנראה שהאדם הפשוט מכור לסבל, או שזה העקרון שבדבר "עשיתי מנוי, אני בטח אלך לחרא הזה שוב!"
והלכתי אתמול
ואני אלך שבוע הבא
וכל שבוע בתקופה הקרובה
כי זה משהו ששווה לעבור את כל הסבל הזה בשבילו. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
G_dot