למה לקרוא ספרים בארץ אם אפשר פשוט לשמוע חדשות...:
לפני שנתיים נרצחה ענת פלינר, תיק הרצח נשאר פתוח עד לפני חצי שנה
היא היתה בבית עם הילדים, הכינה ארוחת ערב לכל המשפחה כשנשמע הצלצול בדלת.
בשעה כזו, מי זה כבר יכול להיות?
"שכן"
זה מה שהוא אמר.
טוב, אם זה שכן אז בסדר... אבל כנראה שלא.
ילד עמד בכניסה, ילד. יכול להיות בבי"ס של הילדים שלה.
בשעה כזו, מחוץ לבית, לבד? מה כבר יכול להיות לא בסדר? אולי שכח את המפתחות וננעל מחוץ לבית, צריך להתקשר להורים שלו?
"תביאי כסף"
זה כל מה שהוא אמר לה, אבל הוא רק ילד, מה הוא רועד כ"כ?
"תביאי כסף"
עכשיו גם רואים את הסכין ביד שלו.
סכין?!
התחילה לחפש בארנק שלה, רק שלא יעשה משהו ששניהם יצטערו עליו אח"כ, האוכל תיכף מוכן...
אבל ענת לא היתה מהירה מספיק לשלוף את הארנק.
הילד דקר אותה וברח.
הילדים שמעו את אמא צועקת משהו בכניסה לבית, הספיקו לראות אותה עושה שני צעדים ומתמוטטת על הרצפה עם שלולית של דם שמתפרשת מתחתיה.
טלפון לאבא, טלפון למד"א, טלפון לשכנים...
שני ילדים יושבים ליד אמא שלהם, מלטפים אותה בפניה כדי להרגיע אותה מהסבל שהתפתח בבטנה, מלטפים אותה כדי שתירגע ולא תבכה.
שני ילדים שבקושי יודעים לקרוא בלי ניקוד, יושבים ליד אמא שלהם ומחכים לאבא, מד"א והשכנים שיבואו לעזור.
אמא דווקא שומרת על הניקיון, אז למה כל הלכלוך הזה פה?
אבא מגיע, מרים את שני הילדים ומחבק אותם חזק בזמן שכמה אנשים במדים מרימים את אמא לאמבולנס.
"זה היה בחור צעיר" זה כל מה שהיא אמרה לפרמדיקים.
הילדים לא ראו את אמא שלהם מאז.
נמצאה סכין במרחק שני רחובות משם, סימנים של דם תואמים לדם של ענת.
טביעות אצבע שלא קופצות בשום מחשב באיזור, בארץ, בעולם.
התיק נסגר מחוסר ראיות, המשטרה נשארה חסרת אונים, הילדים נשארו בלי אמא והבעל, הבעל נשאר עם העבודה הרגילה שלו, הטיפול בילדים ובבית, העצבים על מי שעשה את זה ועל המשטרה שלא עשתה כלום, למרות חוסר הברירה.
שנתיים אח"כ, קפצה קריאה בתחנת המשטרה האזורית על גניבת קטנוע והתפרעות של צעירים.
ניידת עוצרת בחור צעיר שמשתולל על טוסטוס בלי קסדה, בדיקה קצרה מראה שהטוסטוס גנוב.
"יאללה, חביבי, לתחנה"
פתיחת תיק לעבריין צעיר, נוהל שגרתי שכל שוטר מכיר במקרים כאלה.
לפי השם - טביעות האצבעות של הבחור הצעיר לא רשומות במערכת.
"בוא פה, אין לי כל היום" בטח עוד שוטר שמתלונן על המשכורת הנמוכה ועל השעות המטורפות שהוא צריך לשרוף כדי להרגיש שהוא לא חסר תועלת לגמרי.
הבחור הצעיר עוד לא סיים לנקות את הדיו מהידיים בזמן שהכניסו את הנתונים למחשב.
כל מיני נורות, אזהרות, צפצופים וקריאות התחילו לרוץ בין המחשבים.
המחשב של הנתונים הכלליים נזכר במשהו שהמחשב מהארכיון מחזיק באחת המגירות.
"כדאי שזה יהיה מעניין, אחרת כשאני מגיע בבוקר למשרד אני מפטר מישהו"
"מצאנו אותו"
"לא ידעתי שאיבדנו, מצאנו את מי?"
"הרוצח של ענת פלינר מלפני שנתיים"
19 דקות מאוחר יותר, מפקד התחנה כבר עמד בכניסה עם המדים הכי מגוהצים שלו והמבט הכי קשוח, תוהה איך לעזאזל מישהו הצליח להתחמק במשך שנתיים??
14 שניות לקח לו להבין שבמרכז ההמולה והדיבורים בתחנה יושב רק בחור צעיר, ילד, וכך הוא "הצליח להתחמק" מהמשטרה בשנתיים האחרונות.
התיק נפתח מחדש
מצאו לו זוג עו"דים שכנראה יודעים מה הם עושים.
בחקירה הראשונית הבחור הצעיר הודה שהוא "השתעמם", לקח סכין מהאוסף של אבא שלו, תפס זוג כפפות ויצא לטיול בשכונה.
אפילו לא תכנן את הכל מראש, הוא עשה "אן דן דינו" על הבתים מסביב, משפחת פלינר נפלה בגורל.
בשנתיים האחרונות הוא הלך לחוג אגרוף תאילנדי, היה יוצא לריצות, התכונן ליום שיתפסו אותו, בטח תכנן לרוץ ולרוץ עד שיסגרו עליו וללכת מכות בסגנון תאילנדי כדי לחלץ את עצמו מהסגירה הזו.
שבוע שעבר עו"הד שלו טענו ש"הבחור מפגר" (כאילו זה לא היה ברור עד עכשיו)
"לא יודע לקשור את השרוכים בנעליים שלו, לא יכול לכפתר חולצה לבד"...
והתחיל לחבוש כיפה.
זה כבר שימוש לרעה בשם השם.
פושעים, רוצחים בשוגג, נהגים דורסים בשיטת "פגע וברח" (עם 4,275 עבירות קודמות), מגיעים לבית המשפט עם כיפה.
נסיון (והצלחה) לתמרן את הציבור (ואת השופטים) שאחרי הארוע האחרון הם קיבלו "הארה" והחליטו לחזור בתשובה כדי לכפר על כל מה שהיה.
מפגר או לא, בסביבה של איפה שהבחור גר, אני לא חושב שיש לו בארון רק חולצות בלי כפתורים...
אם הבחור הצעיר מפגר, איך הוא יצא לריצות כל יום בשנתיים האחרונות? עם קרוקס?
אלא אם ההורים שלו עזרו לו לכפתר את החולצות לפני כל יציאה ושרכו לו את השרוכים לפני כל יציאה לריצה - אז סבבה לגמרי, אני לגמרי מאמין לו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
G_dot