יומני, היה קר!

חברים, אם לא בשבילכם - אז בבקשה תפיצו. אחרת היא תגיע לצער בעלי חיים :(

היי חברה,

היום דפקה לי בדלת שולה (שם זמני שהיא עדיין לא עונה לו), גורה מהממת בת חודשיים וחצי, כנראה מגזע ג'ק ראסל.
מישהו כנראה נטש אותה ברחוב שלי והיא החליטה להגיע דווקא אלי.
כמו שחלקכם יודעים, אני נוסעת בקרוב להרבה זמן ואני לא יכולה לקחת אותה.
כמובן שאני לא יכולה לנטוש אותה בחזרה, ועכשיו אני רוצה למצוא לה בית.
זה מאוד מאוד דחוף כי אני לא יכולה להחזיק אותה לבד.

אם מישהו רוצה אותה, באמת שהיא מדהימה. היא גורה וכל אחד מכם יוכל לחנך אותה בדרכו שלו.







מצורפות תמונות להנאתכם.

תודה,

נועה

הייתה בת 16 וקצת, עדיין ילדה.

מרדנית, כמו כל בני גילה באותה תקופה, ברחה מהבית כנראה.

עוד לפני מלחמת לבנון הראשונה, יצאה בערב לבלות עם חברים על חוף הכנרת.

כנראה ששתתה יותר מדי, כנראה עישנה יותר מדי, אולי אפילו סתם כעסה על ההורים.

תייר אמריקאי, ספק גולש, ספק נהג משאית. בא לטייל קצת במדינה האטרקטיבית הקטנה הזו שעושה כ"כ הרבה רעש בעולם.

הוא לא חיפש בת זוג, אפילו לא חיפש עבודה, רק בא לטייל ולשטוף את הראש לפני שחוזר הביתה.

ערב שקט ופסטורלי על חופה המערבי של הכנרת, יצאו שניהם לטיול יד ביד, נעלמו מחבריהם לשעה קלה וחזרו עם חיוך מסופק, לחיים סמוקות ושיער פרוע.

אחרי פחות משבוע הוא כבר היה בביתו מעבר לים הגדול, חזר לחיי השגרה שלו עם סיפור על מישהי שהצליח להשכיב.

אחרי שלושה חודשים היא עדיין לא הבינה למה היא לא מקבלת...

מהפחד היא ברחה לירושלים לחצי השנה שנותרה, עזבה את ההורים, נעלמה.

היא בכתה כל משך ההריון על הטעות שנפלה אליה, בכתה וצרחה כל משך הלידה והיא כמעט נחנקה כשהייתה צריכה לעזוב... והוא לא יודע בכלל שיש לו בת.

יום חמישי בצהריים, פאב שכונתי נידח על שפת הכביש המהיר, זוג חברים הולכים מכות.

בלהט המכות, אחד החברים שם את ידיו על צרור מפתחות של אופנוען, בורח החוצה, מתניע אופנוע ובורח.

כל יושבי הפאב (וכמה שוטרים) רודפים אחריו, באמצע המרדף אני שם לב שכולם מאחורי (כולל הרוכב אופנוע) וכולם רודפים אחרי בזמן שאני בורח בהאמר חדש שחור ומבריק.

איזה כיף! אני נוהג על האמר, חשבתי לרגע, אבל למה עכשיו כשהם רודפים אחרי?

מנסים להוריד אותי מהכביש עם ניידות משטרה שנצמדות אלי ורכבים צבאיים גדולים אחרים, האוטו מתחיל להרעיש מאיזור המנוע, המהירות יורדת לאט.

מתחיל להחשיך, נעלמו מאחורי כמעט כולם, אבל למה רק 120 קמ"ש? אני תוהה כשרכבים עוד עוקפים אותי...

בונא, אחי, אחלה אוטו יש לך! קורא לי אחד הנהגים דרך החלון.

תודה דוד, גנבתי את האוטו הזה, אדבר איתך אח"כ...

טוב, בהצלחה! וממשיך לפני, נעלם לתוך החושך.

אחריו ממשיכים לעקוף אותי, בנאדם, איזה אוטו מגניב זה!

תודה, רודפים אחרי עכשיו, לא יכול לדבר כרגע

טוב, תהנה וממשיך לעבור אותי מימין

נכנס למנהרה ארוכה, אין רכבים באיזור הלך עלי, עכשיו בטח ישימו לי מחסום בסוף הצינור הזה ונגמר כל העסק.

בסוף המנהרה - טרמינל, ריק מאנשים, נידח מכל סימן של משטרות, דלתות משוריינות חוסמות את הכביש, טוב, נגמר המשחק, לפחות לא ירו בי, עוצר באמצע הכביש, המפתחות והנייד בתוך קופסא קטנה ואני מסתובב בטרמינל השומם.

שני אנשים נכנסים לטרמינל, בלי נשק נראה לעין, בלי רעש וצלצולים, בלי לדבר בכלל. אחד מהם חבר שלי ואחד לא מוכר עם חצי פרצוף מכוסה במסכה מוזרה.

שם את הקופסא על הרצפה ומתיישב לידה באמצע גרם מדרגות, שיבואו הם לקחת אותי, אני כבר לא בורח...

החבר מוצא אותי קודם, בא ומתיישב לידי, נו? למה זה היה טוב? למה לא דיברת עם אף אחד? לא יודע שוקי, בחיי שאני לא יודע, זה פשוט קרה לי. אתה יודע שעכשיו זה כבר מאוחר מידי בשביל שאוכל לעזור לך, נכון? כן, אבל אולי יש דרך שאוכל לצאת מזה בטוב? בכולזות, עצרתי לבד ולא אתם עצרתם אותי... לא יודע אומר לי שוקי והאיש עם חצי הפנים המוסתרות עומד מולנו, הולך להיות לך יום ארוך מאוד. תודה, לא מספיק שאני ער מאתמול בצהריים? עוד מעט בוקר.

בוא, לך לפנינו לא רוצה, יירו בי, תן לי את היד שלך, לא צריך לשים לי אזיקים או משהו? לא, זה בסדר, זה אתה, סומכים עליך גם עכשיו?! נפתחות הדלתות, נכנסים לחניה של איזה קיבוץ, קבוצה של אנשים מסתכלים עלי כמו על איזה רוצח, נשים עם חלוקי רחצה ליד בעליהם עם גופיה, בוקסר, כפכפים וכרס יוצאים מהמרפסות כדי לראות על מה היה כל הרעש בטלויזיה עכשיו.

מובל לניידת - ג'יפ סופה צבאית מעלה אבק, אני יושב מקדימה ליד הנהג, שתי ילדות עוברות ליד החלון ובוהות בי. כן, זה אני זה שהיה עכשיו בטלויזיה עם המרדף, אני יודעת, היא רק רצתה לוודא, איך קראו לי בטלויזיה? לא זוכרת, גם לא ראינו אותך בטלויזיה, דיברנו עליך בפורום, יו, הפורום... כל החברים, צריך להודיע להם שאני לא מגיע בשבת ומתחיל לשוטט באינרטנט הסלולרי.

עוצר לחשוב רגע, אני צריך לאסוף את חברה שלי מחר מהרכבת, איך היא תדע שאני לא בא? טוב, יכוליות שהיא ראתה את זה בטלויזיה...

יו! מה אני אומר להורים?! מתי אני אראה אותם שוב?

מרים את הראש לעבר המראה, שיער ארוך, זיפים של שבוע, שיט! אני אצטרך להתגלח עכשיו כל יום? והשיער - דווקא עכשיו וככה הוא צריך ללכת?

שמש של צהריים מחממת את כולי, לאט לאט הכל מחשיך מסביב, נראה עמום מרגע לרגע, עדיין חם.

צלצול של הודעה, מסתכל מסביב, רק עכשיו אני יוצאת מחיפה, לילה טוב.

איפה כולם? מתי יבואו לקחת אותי?

שוכב במיטה, בוהה בתקרה, מזיע כולי, מנסה להבין מה לכל הרוחות הלך פה עכשיו?!