יומני, היה קר!

ויש חיות.

חיות מסתדרות בינן לבין עצמן, בלי לומר מילה.

בני אדם, לעומת זאת, לא.

לא משנה כמה דיבורים יעברו בין שני אנשים, כמעט תמיד יהיו מחלוקות, מעטות הפעמים שיש הסכמה מלאה בין הצדדים.

בעדר חיות, כולם מחליפים מבטים ומתקבלת החלטה. בין אם לתקוף, להתארגן לשינה, לנדוד.

אני לא אוהב דינמיקה קבוצתית בגלל הסיבה הזו.

שימו 9 אנשים בחדר, תנו להם להגיע להסכמה בעניין "מי מהאנשים צריך להשאר במקלט האטומי כדי להציל את האנושות" או "איזה ציוד צריך כדי לשרוד בצד המואר של הירח עד שהחללית הצלה תגיע"... תתקבל אותה תוצאה אם תשימו להם בחדר טלויזיה בלווין, שלט אחד שמחובר לשולחן באמצע החדר ותתנו להם להחליט איזה ערוץ רואים.

אם כולם יהיו מאותו זן (כמו להקה של זאבים, עגורים, נשרים) - התוצאה תגיע מהר, ותתקבל בלי הרבה עימותים.

חבורה של גברים תמצא את ערוץ הספורט ותהיה להם אולי התלבטות בין גביע אירופה לאיזה משחק עיקרי בליגה ב'.

חבורה של בנות, סביר להניח, תתביית על ערוץ הטלנובלות.

ילדים בשלב ההתבגרות היו ננעלים על ערוץ הסרטים (מחלקת פעולה) וילדות היו צועקות עם כל שיר בתיכון השיר שלנו.

אין לי את זה, אני לא זורם עם כולם, אני לא אוהב להתעמת עם אחרים. אני אוהב את הבועה שלי, את החברים שלי ואת המשפחה שלי.

יש לי חוש טכני לדברים, יכולת ללמוד דברים חדשים ולהפנים אותם.

אני אוהב סדר בדברים, עבודת צוות ועבודה בארגון, לדעת שיש מישהו מאחורי, מישהו שדואג לי.

אני לא אוהב לקחת סיכונים, כל (רוב) הדברים שאני עושה - עוברים עיבוד (אפילו מינימלי)

יש לי פחד גבהים, פחד במה ופחד ממחטים.

אני לא מתכוון לעשות בנג'י, למרות שהחוט מאובטח ומחכה לי רשת למטה. גם לא צניחה חפשית עם 39 מדריכי צניחה ותיקים ומנוסים מסביב.

אני יכול לעמוד מול כל המחלקה בעבודה ולספר להם את כל הבדיחות שאני מכיר עד שכולם ישפריצו חלב / שוקו / קפה שחור מהאף, אבל אני לא אעשה את זה.

בדיקות דם - לא רציתי להגיע לזה אפילו, אבל אין ברירה.

לזרוק איזו בדיחה (שחורה או עצמית) כדי לשבור את הקרח זה טוב, אבל לא להצחיק יותר מדי את הגברת שמתקרבת ליד שלי עם מחט ביד, אפילו אם זה גבר.

אני מעדיף שיהיה מישהו מבוגר מספיק בשביל לצבור נסיון בדקירות כאלה, אבל לא זקן מדי עם ידיים רועדות שברגע שהמחט בפנים - יתחיל לחפור לי.

אני לא אוהב לקחת סיכונים, אני מעדיף לעבוד לאט ובטוח, לתכנן קדימה, בלי הפתעות.

אבל כל תכנית היא בסיס לשינויים... וכל סיפור גדול מתחיל בצעד קטן כזה שנמצא על הגבול בין המסלול הבטוח לתהום האין סופית...

איכות הניהול מורכבת מאיכות התהליך ורמת הביצוע, אם אחד מהם מתבצע ברמת גימור של 80% והשני ברמת גימור של 94% - איכות הניהול יוצאת ברמת גימור של 75.2%.

אבל זה לא נגמר בזה...

למעשה זה מתחיל בקצה השני של התרשים:

אם אדם למד (הרבה) והגיע לרמת השכלה של 80% והצליח להביא תעודות מכל הקורסים וההשתלמויות (100%) - רמת הידע שלו מסתכמת ב80%.

נסיון החיים הכללי של העובד יכול להיות מקצועי ביותר (נגיד 96%), אבל נסיון בעבודה מאורגנת קצת חלש אצלו (ככה זה כשכל החיים ברחוב - 38%) - סך כל הנסיון שלו מסתכם רק ב36.5%.

אז עם נסיון כזה ועם רמת ידע כזו - מיומנותו של העובד מסתכמת רק ב29.2%.

זה בקושי זרוע אחת מהתמנון הזה...

אם יש לעובד בעיות בבית (אשתו מצאה נחש במכונת הכביסה ויש גל של פריצות ברחוב) - סביר להניח שהעובד לא יהיה מרוכז לגמרי בעבודה. למרות זאת, יש לבחור חשק עצבני להוכיח את עצמו בעבודה (כי ככה זה כשמנכ"ל החברה חבר ילדות של אבא שלך) - אז ה37% מהנחש בכביסה עם ה97% מהמנכ"ל - יגרמו לחריצות בעוצמה של 35.9%.

כשמשקיעים בעובד (אפילו אם מוציאים אותו לקורס שטיפת כלים בתנאי שרב, כשהעבודה היא מיון כפסולות בבית מרקחת) ונותנים לו משכורת גבוהה כמעט כמו זו שהוא ביקש בראיון הראשון שלו - העובד אמור להראות תמורה באיכות גבוהה (נגיד 98%).

אז התמורה והחריצות מביאים את רמת המוטיבציה של העובד ל35.2%.

אז עם המיומנות שלו (שלא כ"כ עושה חיל עם המצב) והמוטיבציה (שלא הסתכמה בכ"כ גבוה) - רמת הביצוע של העובד מסך כל העבודה מסתכמת ב10.26%.

זה רק עובד אחד, ועם כל העובדים ביחד - המנהל צריך להתמודד.

(וזה גם לא כל התרשים, הוא מתפרש על כמה עמודים)

לסיכומו של דבר - המנהל צריך להתמודד עם כל העובדים שלו בנפרד וכקבוצה, להוסיף על זה את הבעיות שיש לו בבית, איכות הסביבה ששולחת פקחים בביקורת פתע, תנאי העבודה של המפעל עצמו, התמודדות עם ספקים ועמידה בזמנים...

מסתבר שחיי המנהל לא כ"כ פשוטים.

אז צריך להישאר במיטה!

כל בוקר אני קם לעבודה ב5:00. ואז ב5:10, 5:20 וב5:30 - כשהשעון השני מצלצל, אני צריך לצאת מהמיטה כדי לכבות אותו.

יוצא מהבית ב6:03, עולה להסעה ב6:11, מגיע לעבודה ב6:47, עובד כרגיל, חוזר הביתה ב17:00 ומתפנה לעניינים שלי.

אתמול התעוררתי ב5:55...

הספקתי להתעדכן בYנפט בעובדה שהדלק עלה בלילה הקודם ב30 אגורות לליטר, מסתבר שהפוליטקאים שם בצמרת לא רצו לגרום ללחץ בתחנות הדלק, אז הם לא הודיעו על העלאת המחיר מראש. זה לא תרם למצברוח.

אספתי את האוטו ויצאתי לעבודה.

הסעות האוטובוסים מורידות חלק מהנוסעים בכניסה למפעל, אחרי הבוטקה של הש"ג הראשוני. על המזל שלי, נהג האוטובוס שלפני החליט לעצור 10 מטר אחרי הבוטקה הראשוני, רק חבל שאורך האוטובוס הוא 12 מטר. זה לא הפריע לנהגים מאחורי לצפור ולהבהב לי עם האורות הגבוהים.

<ביום ראשון שלחתי 4 ארגזים להמשך תהליכים במחלקה אחרת, טעות (נגררת) של צעירים - שכחתי להדפיס שלב אחד בחוברת התהליך של כל אחד מהארגזים>

פתחו את הארגז הראשון, גילו את הטעות, באו ואמרו לי בשקט "נו נו נו, שלא יקרה שוב..." - הפנמתי.

פתחו את הארגז השני, כמה מפתיע, אותה טעות, הלכו למנהל המחלקה - הלשינו.

אחרי שפתחו את הארגז השלישי - הגיע טלפון, "בוא למשרדים, מחכים לך פה..." מנהל המחלקה, ראש הענף וראש האגף יושבים בחדר אחד מסביב לשולחן ומחכים רק לי... "יש בעיות בבית?" "מצב כלכלי קשה?" "אתה מחפש תשומת לב?" "לא ישן מספיק?" "חסר לך ציוד בעבודה?" "הסדרי האכילה שלך תקינים?" דינאק, סתמו את הפה כבר, טעות של צעירים! (נגררת, אבל טעות של צעירים)... ואז - הפצצה: "אני מקבל עליך ביקורות טובות בתקופה האחרונה, ושמעתי שקיבלת סופסוף את התעודה של ההנדסאי, אבל עם הפאשלה הזו - אני מתקשה לחתום לך על ההמלצה לקידום..." בולשיט! אמרו לי כבר לא פעם שיעשו לי בעיות ברגע שאקבל את התעודה.

סיכום הארוע והשיחה - בחודשיים הקרובים אני אסתובב עם עיגול שקוף מעל הראש שלי וזה לא יהיה הילה של מלאכים, זו זכוכית מגדלת אז צריך להזהר בשמש...

ביום שני פתחו את הארגז הרביעי... מנהל המחלקה החליט אחרי שנה ללמד אותי את העבודה מהתחלה.

אתמול, במשך רוב הזמן שעבדתי על חלקים אחרים, מנהל המחלקה נזכר שלא הדפסתי את המשך העבודה לחלקים מיום ראשון, למרות שהיה יכול להוציא את אותם שלבים בעצמו, הוא אפילו התעקש שאני אעשה את זה, הוא רק שכח להגיד לי אילו שלבים בדיוק אני צריך להוציא, אז הייתי צריך לעשות את זה כמה פעמים.

היום לא התקדם כמו שצריך, ועד הצהריים, במשך 5 דקות רצופות אמרתי אולי איזה 250 פעם "נמאס לי, נמאס לי, נמאס לי, נמאס לי...", הרצף נגמר כשחבר הציע לי סיגריה. פרלמנט...

יצאתי ב11:20 מהעבודה, הגעתי הביתה, בהיתי בקיר במשך שעתיים ונרדמתי עד 19:00.

כמו שאמרתי בהתחלה, אם היום מתחיל בצורה כזו הייתי צריך להישאר במיטה