יומני, היה קר!

כל היום יושב לי משהו בראש...

"צריך לעדכן היום! צריך לעדכן היום! צריך לעדכן היום!"

כמו איזו אזהרה של פצצה שמתחילה בווליום שקט ולא שמים לב אליה כ"כ עד שזה כבר מאוחר מידי...

אז כמו שכתבתי בכותרת, ולפני שהיום נגמר:

עוד שנה עברה.

זהו, עכשיו אפשר ללכת לישון.

הורידו לי נקודת חן בגב.

זה היה ממצה את הכאב.

אבל זה לא רק נקודה אחת, אלא שתיים.

זה לא כאב בכל הפעמים הקודמות.

יש לי סימנים מכל פעם ופעם.

זכר לסימנים ולסיכויים שהיו לסרטן העור להתפרץ ממני.

על כל צלקת צחקתי, אמרתי שירו בי, דקרו אותי ועוד כמה שטויות שהמצאתי.

בכל תפר התגאתי, הנה יש לי סימנים מאגניבים.

אין לי שום סנטימנטים לשתיים האלו.

שום סימפטיה בגרוש.

לא כתבתי על כל השאר ולא תכננתי לכתוב על שתי אלו.

אבל אלו היו באמצע הגב, שם העור מתוח.

הוא תפר לי את הגב, הרגשתי את העור נמתח מהבטן.

כואב לי לדבר חזק.

כואב לי לשבת נורמלי.

זה לא כאב ככה קודם.

כאב חם כזה שמתפשט לי ממרכז הגב עד לאיזור המתניים.

חום כזה שגורם לי צמרמורת.

זה לא כאב ככה קודם.

לפחות אין לי שיערות בגב, אז זה לא יכאב יותר מידי כשאחליף תחבושת...

ריקודים סאלוניים, תמיד חשבתי שזה משהו פלצני, היה בזה משהו פוזאיסטי מבחינתי, סתם עוד משהו שעשו עליו תכנית ריאליטי עם תקציב זול בשביל רייטינג יקר בערוץ 2.

אבל כל זה היה, עכשיו זה סתם משהו פלצני מאיזו תכנית ריאליטי בערוץ 2, לדעתי...

סרט שמבוסס על סיפור אמיתי, על מדריך ריקודים שהיה במקום הלא מתאים אבל בזמן די מתאים בשביל לשנות לו את החיים.

קבוצה של אפרו אמריקאים, היספאנים וג'ינג'י אחד - כולם ברובע המוזנח של העיר, כולם "מבלים" בריתוק אחרי הלימודים, כולם אוהבים לצאת לבלות במועדונים בסו"ש ולכל אחד יש בעיה בפני עצמו.

וכשמגיע מדריך ריקודים סאלוניים לכיתה כזו בתור מורה מחליף (בלי כסף) - הם מגלים שיש להם בעיה אחרת.

עד סוף הסמסטר התלמידים האלו יגיעו לרמה מקצועית גבוהה מספיק בשביל להשתתף בתחרות, תוסיפו לזה את המקצב של הראפרים מהמועדונים ותקבלו סגנון חדש ומשופר של שני הסוגים ביחד - נשמע מוזר, אבל זה אפשרי.

שחקנים - אנטוניו בנדרס (שרק 2), אלפרה וודוורד (הליבה), דנטה בסקו (הנסיך המדליק), לורן קולינס (מיוטנט X).

פסקול - מוזיקת ראפ שחורה מעורבבת עם סלסה, טנגו ופוקסטרוט.