יומני, היה קר!

בעצם, פה הכל התחיל... איפה שלמעשה הכל נגמר.

סבא מת, סבא שלמעשה הקים את המדינה, מת בזמן כדי לא לראות לאן המדינה שלנו הגיעה...

חטפו את גלעד כמה ימים אח"כ, גולדווסר ורגב נרצחו במארב בצפון כמה ימים אחרי זה, והחיים שלי התחילו.

זה נשמע רע כשזה בא בצורה כזו, במיוחד בשילוב כזה עם הארועים ההם.

אבל דווקא אחרי שסבא מת, הבנתי שכדי לחיות, צריך לעשות צעד משמעותי.

נפרדתי מחברה שבועיים לפני שהיינו אמורים לחגוג שנתיים (היא התגברה עלי, התחתנה ויש לה כבר ילד)

השתתפתי במלחמה, (שבוע אח"כ המלחמה האמיתית התחילה) דפש מוד היו צריכים להגיע פעם ראשונה.

הוזמנתי למסיברביקיו אצל חברים בתור "חבר של..." מישהי שנשארה באנגליה.

ההיא מאנגליה נפרדה ממני (בטלפון), פחות מחודש אח"כ הגיעה החברה הבאה.

כדאי שתזכרו את העובדה הבאה:

כשמישהי אומרת לכם "בוא נישאר ידידים" אחרי שעברתם משהו ביחד, זה לא יעבוד כנראה. ופה מתחילה תחרות מי ימצא חבר/ה קודם.

אם היא מוצאת לפניך ואין לך בעיה עם זה - סבבה, אם זה עובד הפוך - גם טוב...

אבל אם אתה מוצא מישהי קודם ולא טוב לה בעין על זה - זה עלול לגרום למשהו כזה.

כן, היא לא אהבה את זה.

היא לא אהבה את זה כ"כ שהיא החזירה עם חברה משותפת את כל הדברים שנתתי לה ושהשארתי שם בטעות.

אז בדרך חזרה ממילואים אחר, לחברה אחרת, עשיתי תאונה (תודה לבלונדינית המ****)

חודש אח"כ נפרדתי ממנה.

(יש פה יותר מדי תאורים בגוף שלישי, אז אני אצמיד להן שמות: V - ממנה נפרדתי כשסבא מת, E - מאנגליה, איתה הייתי במלחמה, R - אותה פגשתי בעל האש שהייתי בו בתור החבר של E)

עם R הייתי יוצא למועדון שבו מיכל עבדה

למיכל מגיע קצת יותר מפוסט בבלוג הזה...