1 במאי היה אתמול (אלמנטרי לגמרי, במיוחד כשכתוב התאריך של היום בסוף הקטע)
יום הזכרון לשואה ולגבורה גם הגיע אתמול (הצפירה תפסה אותי בין השער לדלת של הבית)
ביום הזה חוגגים הפועלים את הנצחון במאבק נגד האיש (The Man)
ביום הזה נזכרים בכל האנשים שהיו יכולים להיות פה איתנו
ביום ההוא החליטו על יום עבודה של 8 שעות (כי היו עובדים בלי הגבלה)
ביום ההוא ניצחו בעלות הברית את גרמניה הנאצית
והשנה שני הימים האלה הגיעו ביחד לאותו תאריך...
(יש כאלה שיגידו ןקרכ איבשצ אןקנרש)
כבר 11 שנה שיש לי רשיון נהיגה.
את הטסט הראשון אני זוכר יופי, איך נהגתי, איפה השתלבתי ואיזה ויכוח היה לי עם הטסטר על החניה (שבסופו הוא הצדיק אותי)
אחרי הטסט, כולי מאושר שהכל מאחורי, מתחיל לתכנן לאן לצאת ועם מי, ברגע שאני מקבל את הנייר
"תתקשר אלי ב5" אמר לי המורה "עד אז יגיעו התוצאות"
כל שאר היום הייתי על קוצים. 16:45, כבר לא יכול לחכות.
מתקשר למורה, מוכן לחגוג בבית, ואז...
"לא, מצטער, התשובה היא שלילית..."
בטסט השני, שגם אותו אני זוכר בבירור, הגעתי למצב של זינוק בעליה בעודי מונח על מעבר חציה כבר בהתחלה, מה שגרם לגלגלים לחרוק קצת...
סיננתי איזו הערה בין השיניים (הטסטר שמע והעיר) אז הבנתי שכבר אין מה להתאמץ, כל המתח התנקז ממני במעבר חציה הזה וכל שאר הטסט נהגתי כשרק הרפלקסים מנחים אותי ולא מעניין אותי האדון שיושב לידי יותר.
אחרי הטסט הגעתי הביתה עצבני, בלי חשק לכלום, גם לא רציתי להתקשר למורה (יאללה, אתקשר אליו מחר, נקבע כבר עוד שיעור)
ואז, 15:30, מישהו מתקשר הביתה ומבקש לדבר איתי (איתי?)
"דיברת כבר עם המשרד?"
"לא, למה?"
"כי לא התקשרת אלי, אז התקשרתי ליידע אותך שעברנו והכל בסדר"
"מה? מי?"
"מתי אתה בבית? אני עוד שעתיים יכול להביא לך את הטפסים"
לפני חודש ניגשתי לטסט על אופנוע.
שעתיים אח"כ כבר הייתי בדרך למרכז עם חלק נכבד מהחדר שלי ובדרך התקשרתי למורה
"לצערי, לא עברת..."
לא רציתי לשמוע יותר, רק הצטערתי שלא לקחתי את הטפסים בדרך החוצה מהעיר
ואז עברתי (דירה) לראשון, חיפשתי מורה (ומצאתי) והתחלתי (שוב) מחדש
אתמול בבוקר עשיתי עוד שיעור לפני הטסט, מצברוח טוב
"עץ או פלי? מי ניגש קודם?" שאל המורה
אלכס לא רצה להיות ראשון, אבל בגלל שהמורה ראה אותו ראשון (והוא בחר עץ כשיצא פלי) - התחיל ללכת לכוון האופנוע
"מה אתה אומר, אתה רוצה להיות ראשון?"
"יאללה, בוא נגמור עם זה כבר..."
"אלכס! בוא, בוא, תהיה אחריו"
[המבחן על האופנוע נעשה בחלקים, חלק ראשון - מסלול מכשולים במגרש. אם עברתם את זה - יוצאים לשטח]
מסלול מכשולים ושמיניות. אולי מהלחץ, אולי מההתרגשות, אולי אפילו מזה שהטסטר היה כ"כ סימפטי ורגוע שטפך לי על השכם לפני שהתחלתי. לקחתי סיבוב אחד קצר מדי וכדי לא ליפול בקול תרועה - הורדתי רגל לתמיכה
זהו. נגמר הטסט מבחינתי, אין יותר מה להשקיע, אין מה להתאמץ, רק להנות משאר הזמן שיש לי היום בשביל להרגיש את האופנוע
ואז... יוצאים החוצה (?!)
מה, אין סלקציה? אולי הוא לא רוצה להלחיץ אותנו לגמרי ואת ההודעה המרה נשמע מהמורה אחורי צהריים?
בחור עסוק, אין לי הרבה זמן היום (אתמול) יש לי סידורים
בידיעה שנכשלתי ובמחשבה על "מאיפה אני מביא עכשיו עוד כסף לעוד שיעורי נהיגה ועוד טסט?" הפסקתי לחשוב על זה
אמרתי לעצמי שגם לא אתקשר למורה, מה הוא צריך להודיע לי שנכשלתי בין כל הטלפונים שהוא מודיע להם שעברו?
חמישי, כמעט סופשבוע. אתקשר אליו ביום ראשון, ברגוע, נקבע עוד שיעור או שניים לשבוע הבא.
כנראה הייתי יותר מדי טרוד בסידורים של אתמול ובאמת שכחתי מהטסט עד שהתקשר אלי המורה
מה הוא קשור עכשיו?
"מה העניינים? אני שומע שאתה נוהג, אז אני לא אפריע לך יותר מדי"
"לא, זה בסדר, יש דיבורית. מתי נקבע עוד שיעור? יום שני טוב לך?"
"זהו, שהתקשרתי להודיע לך שעב... רגע, יש לי טלפון בקו השני... כן. אלכס, מה העניינים? זהו! שניכם פה איתי על הקו, שניכם עברתם!"
"רק אל תעשה לי תאונה, אתה שומע? דבר איתי כשאתה חוזר, אני אתן לך את הנייר"
פתאום התמונה שלי פה למעלה נראית יותר קרובה מתמיד...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
G_dot