יום שישי
הלילה האחרון של זוג צעיר בתור רווקים היה לילה קצר ביותר, בלילה לפני עברו משעון חורף לשעון קיץ (כולם ישנו פחות)
ימים כאלה עוברים כ"כ מהר וכ"כ הרבה דברים קורים בימים כאלה שלא שמים לב שהזמן רץ.
אני, מ'כפת לי, נשארתי לישון עוד שעתיים אחרי שמיכל יצאה מהבית.
מיכל, לעומת זאת... קמה ב6 בבוקר, התקלחה, אכלה משהו ויצאה למספרה.
ציון המלך (ולא סתם הוא מוגדר ככה בנייד שלי), הספר שעושה קסמים לשיער, אסף אותה על הבוקר, פתח את המספרה במיוחד בשבילה בשעה מוקדמת.
צריך לעשות צבע, תוספות שיער, עיצוב תסרוקת ואיפור.
אני בינתיים מתהפך במיטה.
סיימו שם - נוסעים לסלון כלות.
מתעורר באיזי, מתעדכן בפייסבוק מה חדש ("פג תוקף רווק"), מתקלח ויורד על 3 שניצלים של עוף טוב (חוראן, אני יודע... אבל לא ידעתי שהדבר הבא שאוכל יהיה אחרי 14 שעות).
מיכל בסלון הכלות, מתחילה להיכנס לשמלה, להיזהר על האיפור, לשמור על התסרוקת.
אני מוודא שלא שכחתי כלום, עניבה - יש, כיפה - יש, טבעות - יש, כל החלונות סגורים, הכל מסודר, דוד מכובה, רשיונות רכב - יש, יאללה החוצה, מספיק שיחקנו.
נוסע לנקודת המפגש, המוח לא מפסיק לחשוב "מה שכחתי? מה שכחתי?"
מתקשר לנהג - אין תשובה...
מתקשר שוב - לא עונה...
או או... זה לא טוב... רק שלא הפך את השעון קיץ לצד השני...
התקשר אלי אחרי שעה וחצי, כולו בלחץ (הילדים הפכו את השעון לצד השני)
לא נורא, השמלה עוד לא סגורה, יש זמן.
אז מיכל חשבה שאני בא לאסוף אותה עם האוטו של ההורים שלה... יופי, אבל איך ההורים שלה יגיעו לאולם?
אז היא גם חשבה שחבר שלי יהיה הנהג שלי בחתונה שלנו... יופי, אבל הוא גם רוצה לשתות ביום הזה, לא ככה?
אז רונן בא לקחת אותי 
כולם הופתעו, אין ספק. (אני - כי הוא הגיע בזמן למרות האיחור של השעתיים על הבוקר, מיכל - כי היא ציפתה לאוטו של ההורים שלה, ההורים שלה - כי הם הסתקרנו לראות עם איזה אוטו "אחר" אני מביא את הבת שלהם וההורים שלי - "אז מה עשית עם האוטו שלך?")
אז עם אוטו כזה אין בעית חניה, לפחות לא באיפה שאנחנו היינו איתו. אין גם ספק לאן נוסעים עם קישוטי חתונה כאלו עליו.
וכל הדברים האלו היו רק עד 11 בבוקר...
נוסעים, מצטלמים, נוסעים עוד קצת ומגיעים לאולם.
קבלת פנים מצויינת, למרות הרוח החזקה (לא פתחנו את השמשיות אפילו), מוזיקה טובה (תבקשו את קובי), חיבוקים, נשיקות, קוקטיילים, אלכוהול, אלכוהול ואלכוהול.
חבורה של בליינים, שרגילים להוריד וודקה-רדבול בכל מסיבה, שותים כאילו אין מחר (באותו יום נכחד הסטוק של הבלק לייבל בבר 
)
כולם מחייכים, כולם רוקדים, כולם שותים וכולם שמחים.
אנשים שרגילים לבלות במועדון עד הבוקר - דחו את הלילה שלהם בכמה שעות (נראה לי שאני חייב התנצלות לכמה מועדונים על זה).
שביל לחופה כזה אנשים עדיין לא ראו (החזיק מעמד עד ששברתי את הכוס)
שמעתי על אנשים שהגיעו מהצהריים ורק ישבו על הבר, ראיתי אנשים שרקדו כאילו אין מחר, קפצנו ורקדנו כ"כ הרבה שלא שמנו לב איך הזמן עובר.
בר פתוח, צמר גפן מתוק (תודה לאלעד), רחבת ריקודים גדולה, ועד שהבנו מה קורה - הגיע הזמן לסגור הכל וללכת הביתה (משהו של דתיים, כניסת שבת וכאלה)
אני מאחל חתונה כזו לכל הזוגות הצעירים והצעירים ברוחם, בלי תקלות וסצנות מתסכלות.
כולם מאחלים שזה יהיה "היום הכי מאושר בחייך"... מיכל אומרת "לא רוצה! שיהיו הרבה ימים אחרים שמחים יותר" - ובצדק...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
G_dot