יומני, היה קר!

תפסיקו להתנהג אלי כמו אל ילד קטן, העובדה שאני הכי צעיר ועדיין גר בבית הזה בגיל שהאחים שלי כבר היו בחוץ / נשואים - לא תורמת לי הרבה.

שיהיה לך בהצלחה עם הבחור, רק מהתאור שסיפרת לי בטלפון זה נשמע שהוא יעשה לך טוב לפחות כמוני.

אני רוצה להתפטר.

תפסיק לחיות באשליה שהיא רוצה אותך, אתה רק עושה נזק לסביבה ומציק לי בעין כל פעם שאני שומע את זה ממנה.

עשיתי מספיק זמן דברים שאתם רוצים שאעשה, עכשיו אני מרגיש שמגיע לי לעשות דברים שאני רוצה לעשות, לא ככה?

אני יודע שפגעתי בך, אבל כוסומו! את זרקת אותי, היית צריכה לחשוב על התוצאות בהתאם, העובדה שמצאתי מישהי כ"כ מהר לא שינתה את הרגש שלי אלייך... התגובה האחרונה שלך אלי מחקה את כל מה שהיה מבחינתי.

תתחיל לפתוח את העיניים לגבי המחלקה שלך, אחרת כל העסק הזה קורס.

אני יודע שאני לא רציני... ראית את החיי יומיום שלי?

תפסיק להיות כזה שחצן, זה מה שמפריע לי להתקשר אליך בתדירות גבוהה כמו שאתה רוצה.

צאי מהבעסה, זה לא את - זה באמת אני.

אני יודע שאני צריך כבר לסיים את הפרוייקט הזה, אתה לא צריך להגיד כלום, אני מרגיש את זה במבטים שלך (זה מסביר למה אני לא מגיע לכ"כ הרבה מפגשים משפחתיים)

אני יודע שפגעתי בך, אבל את רצית אותי כמו שאני... אבל זה נראה שאת מרגישה יותר טוב עכשיו, אחרי ההחלטה שלי.

אפילו אני לא יודע מה עובר עלי בזמן הזה.

הרגשי נחיתות האלה לא עוזרים לאף אחד מאיתנו, תמשיכי להרגיש רע עם עצמך ואני אמשיך לנסות לעזור לכל העולם באותה מידה עם העצב על מה שעובר עלייך.

אני רוצה להתפטר, אני יודע שדיברנו על זה הרבה, אבל אני לא יכול לעבוד עם חארות כאלה ומקסימום אני אוכל לחזור לשם אחרי שלושה חודשי אבטלה, אחרי שאסיים כבר את הפרוייקט הזה בצורה רגועה יותר.

נשבר לי הז*ן מהעבודה הזו, כל אחד חי בבועה שלו ואף אחד לא מוכן לתרום לחברים שלו מהמחלקה, אז איך אני אמור להרגיש טוב עם עצמי שאני יכול לבוא לדבר איתך על הבעיות שלי?

אני אוהב אותך גם.

אני רוצה להתפטר, בטח תשמעי את הצעקות שירוצו בויכוח הזה איתו, אבל אני לא יכול לעשות את כל הדברים האלה כשאני בעבודה הזו, זה לא עוזר לי, לא נפשית, לא מנטלית ולא פיזית.

תודה.

לא, לא, לא... תודה לך.

את כל אלה אני צריך להגיד, אבל אני לא אגיד.

חצי מהם לא יקשיבו לי גם ככה, החצי השני לא ירד לסוף דעתי במשפטים האלה ויפגעו יותר מידי.

אני אמצא את התזמון הנכון להגיד לכולם את כל מה שאני צריך, רק מקווה שחלק מהדברים האלה לא יצטרכו לצאת מהפה שלי בצורה הזו.

שמעתי את זה הרבה ומהרבה אנשים.

חבר שנשאר שבת אחרונה בבסיס ואמא שלו עוד לא ביקרה אותו מקבל חבילה של תיירים (בינהם האמא) בהתראה של כמה שעות

לדעת לשחרר מדי פעם ולא ללחוץ על להפגש, גם אחרי שחוזר ממילואים

להכין שיעורים בבית של ידידה כשהיא בחו"ל ודואגת שאמא שלה לא תשאר לבד בבית

להתחיל לצייר על עצמי את מערכת השרירים כדי שיהיה יותר קל לזכור ולהבין כשלומדים על מערכת העצבים

לשלוח את ההורים למלא שאלונים בשביל עבודות של חברים.

לנסוע לספארי בעונה של גורי האריות אחרי שלילה קודם ישנתי שעתיים וחצי (פספסנו את הגורים, אבל היה שווה את זה)

להצטרף לערב מחווה בת"א בהתראה של שעה ורבע כדי לשמוע כמה להקות שאני בקושי מכיר (אבל את השירים שלהם אני מכיר יופי)

לשלוח זר יותר גדול ויותר גבוה מאמא לממולדת שלה

לחתוך יום עבודה באמצע כדי לחתום ערבות לידידה לפני שמתחתנת

לחרוש את חיפה, הקריות וכרמיאל בחיפוש רכב לידידה שהרסה את הרכב הקודם שלה

לשבור את הראש בחיפוש עבודה לחבר שבדרך להשתחרר

להספיק ביום: לעבוד, לקחת מתנה לאמא, להחליף מתנה אחרת עם חברים, לקחת כרטיסים להופעה לפני שהקופה נסגרת ולאכול משהו תוך כדי

לצרוב סרטים מחבר אחד - כדי שידידה אחרת תוכל לראות

להיות שם בשבילם גם בשבילי...

כל אלה והרבה יותר לא יודעים כמה הם עזרו לי יותר ממה שעזרתי להם

מרגיש שזהו, אין יותר מה לעשות, צריך להתקדם.

במקום שאחכה לסיום הפרוייקט ואז אגיש קו"ח - התחלתי כבר ביום רביעי לפזר דפים ברחבי הרשת, בין אם זה קרוב לבית שלי או לבית של החברה.

אני פה לא נשאר. מספיק לי.

הבטחתי לעצמי שברגע שאמצא לי עבודה נורמלית (מהסוג של עבודה במשרד, עם חליפה מגוהצת ואוטו מהחברה) - השיער יורד.

4 שנים וחצי (אנד קאונטינג) לקח לי להצמיח את זה ונראה לי שהגיע הזמן להפרד.

שבוע ימים שאני מחליף פה את המחסנאי, אחרי שבועיים כשהיה חולה, זה נראה לי קצת יותר מדי.

אני לא מתכוון להגיע לעבוד פה חודש בתור מחסנאי, לא כשהמחסן בצורה כזו ולא עם העובדים האלה.

פתאום, אחרי הלימודים האלה אני מגלה שאני יכול להגיש קו"ח להרבה יותר מקומות עבודה, לא דואג אם יגידו "לא" ואני לא אחכה להעלאה הבאה פה.

אז זהו, מתחיל לחשוב יותר ורוד (מטאפורי, לא סובל את הצבע הזה) ועכשיו אמשיך להשריץ קו"ח