בסגנון של המוטו שלי, אבל יותר נייד.
את האוטו שלי קנינו לפני 11 שנה (וואו, זה ממש מזמן, עכשיו כשאני קורא את זה)
שנה אח"כ התחלתי ללמוד נהיגה.
ביום שקיבלתי את הרשיון - יצאתי איתו. מההתרגשות של נהיגה ראשונה לבד לא הייתי צריך להרים את הבלם יד כשהגעתי לחניה.
את הדריסה הראשונה עשיתי איתו, אני יודע שזה גועלי ואני לא יותר טהור מרוצח בדם קר. אבל כשחתול בורח מילד בן 5 לאמצע הכביש ואלו שתי האופציות שיש לי בהתחשב במהירות של אותו רגע - הייתם מגיבים כמעט כמוני.
הפעם הראשונה גם התחילה עם האוטו, הוא תומך בי בזמן שהיא מנסה להשכיב אותי מצד שני, עם כל תמיכה של היד - הפח מתכופף ומשמיע "PONG" כזה שחצי שכונה שומעת.
גרירה ראשונה שלו, הוא צעק לי מתחת לחלון כשזה קרה. התעוררתי, אבל ירדתי למטה רק שעה אח"כ.
עבירת מהירות ראשונה, כשחזרתי ב3 בלילה לא הבנתי למי מהחבר'ה יש מצלמה באוטו... אחרי שלושה חודשים הבנתי שזה לא היה אחד מהחבר'ה.
התאונה הראשונה שלי הייתה איתו ועם עוד 3 חברים כשיצאתי לעקוף מישהו בזמן שנגמר הנתיב השמאלי, נגמרה התאורה בכביש והמדרכה הגיעה אלי במהירות של 70 קמ"ש.
עברנו הרבה ביחד, הוא בא איתי לבסיס, הכיר את כל החברות, אפילו בא איתי לכל העבודות.
לפני שבועיים החלטתי להחזיר לו.
קניתי לו גופיות, סידרתי את הרדיו (עכשיו אפשר לשמוע גלגל"צ), החלפתי רמקולים, עץ ריח חדש, צלחות, תא מטען מסודר ואפילו משולש רזרבי.
עוד שבועיים אנסה לסדר את האזעקה (וכוון האורות)
עוד פחות מחודש אפשר יהיה לנסוע עם כל החלונות הפתוחים בלי דאגות שמשהו ישתחרר לי בדרך.
ועוד שנה... נראה מה יהיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
G_dot