עקב כמות העצבים שהגיעו אלי מסביבות 14:30 היום - אני לא אצנזר כ"כ הרבה, אז תנסו לעקוב...
היום התחיל רגוע יחסית, התעוררתי 10 דקות לפני היציאה, הגעתי בזמן לעבודה, עבדתי בצורה רגועה ורגילה, ואפילו הספקתי ללמד מישהו משהו חדש במחשב.
ואז הגיעה שעת הצ'.
אולג פירק בוכנה, הוא לא מצא את המחליפה שלה במחסן - אז הוא נשלח אלי (ע"י מרק), כי אני עזרתי למחסנאי שלנו בחצי שנה האחרונה עם הספירות מלאי.
במקום להסביר לו איפה יש בוכנה אחרת - הלכתי והבאתי אותה בעצמי.
עד שחזרתי - אולג נעלם מהמחלקה.
התחלתי להעביר חלקים תקינים מהבוכנה השבורה לחדשה ומרק (בו בזמן) התחיל להסביר לי לאן הבוכנה שייכת.
"מרק, אני עובד פה מספיק זמן בשביל לזהות דברים... וגם הייתי עם אולג כשהוא פירק אותה"
זה לא השפיע על מרק לטובה, הוא התקרב עם הכסא כדי "לראות" איך אני מחליף את הבוכנה, אז התרחקתי צעד ימינה.
והוא התקרב... אז התרחקתי שוב.
והוא התקרב עוד פעם... אז שוב צעדתי ימינה.
והוא התקרב שו... טוב הפעם זה כבר מוגזם, כמעת הפלתי את הבוכנה מהשולחן.
"מרק! תן לי אויר פה! הקו הפסיק לעבוד! לא יארזו את הנקניקיות בזמן ואח"כ יבואו אלי בטענות!"
לא מספיק זה שהמנהל יושב מולי (מה, לא סיפרתי לכם על זה עדיין?) לא מבין למה אני צועק... טלפון ממספר חסום.
"G?"
"מה?!" (כשחשבתי שזה ג'קי שמתקשר כדי להציק...)
"מדברים מהצבא, אתה צריך להגיע מחר ב8:30 ל17 ימי מילואים בב"ש"
"לא"
"מה?"
"למה?"
"מה למה? מילואים"
"למה מילואים? המלחמה נגמרה"
"כן, אבל צריך להכין את הכלים"
"על מה ולמה? אני גם אחרי 3 שנים בחיל האויר, גם לומד, יש לי מבחן ביום ראשון ואתה מודיע לי שאני צריך להיות תוך 15 שעות במקום שנמצא 4 שעות מהבית שלי?!"
"טוב, אז למבחן אתה תצא, את הלימודים תפספס קצת ותגיע ב 11"
"מה עם השיעורים לפני המבחן?"
"אז תעשה מועד ב'.."
"זה כבר מועד ב' בגלל שמועד א' נדחה עקב מקרה קל של קטיושות כבדות"
"טוב, תבוא לפה ותדבר עם הקצינים, אח"כ נראה מה קורה איתך"
וואלה יופי, טוב שיש לך על מי להפיל את זה הלאה.
באמצע השיחה עם אלחנן (הפקיד שהעיז להתקשר אלי בשעת לחץ מיותרת) המנהל עוד שואל אותי "מה, הקו עצר? עצרו את הנקנוקיות?" ומרק שממשיך לנסות להרכיב את הבוכנה כשאני מדבר בטלפון... - לא מחזה מרנין, לראות את הפרצופים שלי באותו רגע.
אז הרכבתי את הבוכנה במקום, הנקנוקיות חזרו לעבוד רגיל (לא שתשימו לב לזה על המדפים או משהו).
חזרתי למחלקה, צריך לעדכן את התקלות במחשב (מערכת חדשה) ואני בינתיים הכי מיומן בעניין הזה (משהו על כושר הסתגלות גבוה שאמרו לי פעם) הפכתי באורך פלא ל"פקידה" של כולם.
"שומע, תכניס את התקלות של אולג ושלי, אני צריך להתקלח..."
"לא, זה בסדר מוטי, אני אלמד אותך..." עד שסיימתי את המשפט מוטי כבר טרק את הדלת של המקלחת מבפנים.
אחרי העדכון של מוטי, בא מרק (שוב!) "אתה יכול ללמד אותי על המחשב רגע?"
"מה פתאום עכשיו? לא רצית ללכת הביתה?"
"כן, אבל חשבתי שאני צריך ללמוד קצת"
"טוב, איפה התקלה שעבדת עליה?"
(הביא לי רשימת קניות לראש השנה, לפחות באותו אורך) "הנה, רק זה וזהו."
"טוב, תראה... בתור התחלה אתה צריך..." ואז שמתי לב שהוא נעלם, הגיח מהחדר צוות של המחלקה עם מגבת בדרך למקלחת.
אם אין לי הרבה מה לעשות - לפחות נעשה משהו... אז הכנסתי את התקלות של מרק למחשב.
יצא מרק, נכנס אולג...
טוב, אם אולג בפנים, אז אני יכול להתקשר לכמה אנשים... הודעתי למיודעים לגבי המידע שהודיעו לי מהצבא.
לא שמתי לב אם אולג יצא או לא, אז התקדמתי לעבר המקלחת, מטרים ספורים מהדלת - אולג יוצא מהמקלחת.
טוב, אז עכשיו אני יכול... לראות את יעקב יורד במדרגות עם כל הציוד רחצה שלו בדרך להתקלח.
כוסומו, לפחות השרותים פנויים.
אחרי רבע שעה של מחשבות וניחוחות - שמעתי את המקלחת מתפנה.
סיימתי את ענייני, הצצתי לעבר המחלקה - שקט...
כולם עובדים! (מכל מי שנמצא)
בצעידות חרישיות, כמו לוחם קומנדו, נצמדתי לקירות כדי שלא יראו אותי, נכנסתי לחדר צוות במטרה לקחת בגדים למקלחת...
לא לפני שהטכנאי מזגנים המרוקאי והשעיר שלנו (ממש שעיר, לעזאזל! יש לו יותר שיער על יד אחת מאשר לי על הראש! שלא לדבר על הגב שלו אפילו) יוצא עם כפכפים ומגבת לעבר המקלחת.
זהו, הגיעו מים עד גועל נפש!
לבוש בבוקסר וכפכפים, ישבתי במארב ליד המקלחת (למרות שידעתי שאין עוד מי שצריך להתקלח), התקשרתי לג'קי להודיע שאני לא בא ללימודים היום.
כ"כ עצבני שאין לי תאבון לכלום...
לפחות זה יעזור לי עם הצום שאני אמור להיות שרוי בו עד מחר בבוקר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
G_dot