אז התחלתי, ובכללי תושבי אשקלון התחילו לחיות במציאות אחרת, במציאות שלא הייתה כך לפני כן.
המציאות הזאת עם כל הגראדים האלה מלחיצה, מציאות שלא הייתי רוצה לחיות בה, או לפחות לא ידעתי שהיא תבוא כל כך מהר.
רק ביום שני האחרון, ה-25/2/08 הייתי בעצומה בת"א נגד הקסאמים ועכשיו אני מגלה שאני צריכה שיעשו עצומה בשבילי, בשביל המקום שאני חיה בו.
אני לא מרגישה פחד נוראי או משהו כזה, אבל זה כן משהו שחדש לי, משהו מוזר שמסכן את החיים שלי.
אני דואגת קצת, אמנם בלי חרדות אבל עם דאגה לחיים.
לא הייתי רוצה להיות במציאות כזאת, כמו כולם. אז למה אף אחד לא עושה שום דבר? אני לא מתכוונת לזה שישתמשו בנשק הגרעיני או משהו כזה, אני מתכוונת להגנה על העורף, על האנשים שלא באמת עשו משהו רע. מה עם איזה משא ומתן כלשהו?
בקיצור- ממשלה יקרה שלנו- די לחיות במציאות מדומה ותתחילו לעשות משהו באמת רלוונטי.
עד כאן,
ברוש :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ברוש :)